שעות הוראה

לפייסבוק שלי

כשהייתי מחנך בבית ספר יסודי דתי, מאוד דתי, הוקצו לי עשרים ושמונה שעות עם הכיתה שלי. כיתה מדהימה ביותר שאני מתגעגע אליה. בכל מקרה השעות התחלקו בערך כך: חמש שעות תורה, שעתיים נ"ך, חמש שעות חשבון, שלוש שעות מדעים, שלוש שעות משנה, ושניים לגמרא, שעה אומנות, שעתיים גאוגרפיה, חמש שעות עברית, שעה הלכה, ושעת מחנך.

כן היו לי יותר שעות הוראה ללמד את הכיתה שלי מאשר שעות בפועל מול הכיתה שלי. ההוראה הייתה לשים את מדעים כשיש לי זמן.

לא היה לי זמן.

וזה בלי לחשב את שיעורי הבריכה שפתאום היו, או הכנות לחגים, הכנות לטקס שהיה באחריותנו, או טקסים שאנחנו הלכנו לראות, טיולים, ואל נשכח חצי שעה תפילה כל בוקר, ושיעורים מיוחדים.

כן היו מידי פעם שיעורים מיוחדים.

בקיצור לא הספקנו לעשות את מה שהיינו אמורים לעשות.

---

יש הרבה אנשים שמרוויחים הרבה מאוד כסף על ניהול זמן, של אחרים. כלומר להרצות על זה, ולהסביר לאותם אחרים מה הם עושים לא נכון. ספרים נכתבו על זה, סרטונים הועלו ליוטוב, ואפילו נכתב על זה טור או שניים ב"עולם קטן".

---

פעם חברה סיפרה לי שכשהיא התחילה ללמוד שנה ראשונה היה לה לחץ לימודים ודייטים ולא היה לה זמן. בשנה השנייה התגבר הלחץ הלימודי היא הוסיפה התנדבויות, והתחתנה, ועדין לא היה לה זמן. בשנה השלישית היה גם התנסות, בנוסף להתנדבות וללחץ הלימודי, וגם היריון ולידה ועדין לא היה לה זמן.

---

מאז שהתחלתי לעבוד בעבודה החדשה שלי, אני מרגיש שאין לי זמן. כלומר יש לי זמן, אבל אני לא מספיק לעשות את מה שאני רוצה או אמור לעשות.

יש כל כך הרבה פרויקטים להט"בים שזה לא יאומן. הדברים שקורים מאחורי הקלעים, זה כל כך כיף לראות. להתכנס בבית של פעילה לסבית, לתכנן פעילויות ולקדם אג'נדות. להיות בקשר עם טרנסים, ולשמוע על החיים שלהם. יש אנשים שרק מחפשים איך לעזור ולגרום לשינוי לקרות.

אם זה ללכת לכיתות או חדרי מורים ולהרצות. אם זה מפגשים בתוך הקהילה, או מחוץ, להיפגש עם רבנים ואנשי מפתח. לנסות לגרום לשינוי לקרות.

אבל אין זמן, וחייבים לבחור.

פעם קראתי באיזה עלון שבת כל שהוא שכל אחד צריך להתנדב במשהו. אני לא חושב שזה היה מבוסס על יותר מדעתו האישית של הכותב. אבל לקחתי את מה שהוא כתב וניסיתי לחשוב לעצמי במה אני רוצה להתנדב. ולא מצאתי. רוב הדברים שעלו לי בראש היו קשורים לחלוקת מזון, וזה משהו שעשיתי בעבר, אבל לא מצאתי את עצמי שם בהווה.

באותו הווה הייתי עדין בארון.

ומה עם בןזוג? גם זה דבר שצריך להשקיע בו המון כוחות. במיוחד אם לא גרים ביחד ומפגשים הם דבר שצריך לתכנן. ומשפחה, לא זו שצריך לתכנן, זו שכבר קיימת, הורים אחים וכו'.

וקריאת ספר? וקצת תרבות? וללמוד משהו תורני ולא תורני?

---

"אין לי מושג איך היא עושה את זה", זה שם של ספר, המספר על אשת קריירה שצריכה להסתדר עם כל הכובעים שיש לה בחיים.

לא קראתי את הספר, אבל אני מניח שהיא לא הסתדרה, היה משבר, אני מניח שבעלה או אישתה כעסו עליה, היה הייתה לבד, ואז היא למדה להתמקד בדברים החשובים באמת.

והסוף היה טוב.