יום רביעי, 29 באפריל 2015

יום העצמאות


"חייבים? באמת חייבים?" היינו בדירה שלי, הכנו סושי. זו לא הייתה פעם ראשונה שהוא שאל. ידעתי שזו לא תהיה הפעם האחרונה.

"לא חייבים, ממש לא, יותר חשוב לי שזה יהיה כשיהיה לך נוח. אם אתה מרגיש שזה לא הזמן, אז לא ניסע, תעביר את הסויה."

הגענו לשלב הזה, לאחר כשמונה חודשים ביחד, שבו המשפחה שלי טענה, או שנפגוש את נועם, או שנאלץ להכריז שגם אותו המצאת. ואני חייב לציין שה"גם אותו" מתייחס לארץ מומצאת שבה חיילי הצעצוע שלי חיו בשלום עם בובות הפליימוביל שלי בכיתה א'.

זה לא שלא הייתה מעין כזו פגישה בעבר. אח שלי, פגש בחור שיצאתי איתו. בחור נפלא, שבזמן הקשר היינו עסוקים להיעלב אחד מהשני מכל דבר. לאחר הפגישה ההיסטורית, ליוויתי את אחי חזרה לאוטו, ושאלתי נו, מה דעתך? והוא ענה: הוא מממממש גייי. חזרתי לאותו בחור ששאל נו, מה אחיך אמר? אמרתי הוא מממממש גיי. מיותר לציין שאותו בחור נעלב.

אחי התנדב לפגוש את נועם, יותר נכון לחץ עלי לפגוש את נועם. נועם לא יכל להגיע באותו יום אך הכריז: להזמנה הבאה אני אגיע. מה שהוא לא ידע הוא שאמא שלי כבר הזמינה אותו לפיקניק של יום העצמאות. ונועם, נאמן למילה שלו, חיפש סיבות שלא קשורות אליו, שימנעו ממנו להגיע, אחרי חמש דקות, כשהוא לא מצא אף סיבה הוא שמח להיענות להזמנה בחיוב.

זה היה הזמן שסיפרתי לו שלברביקיו יבואו מעל עשרים איש.

נועם לקח את המשימה בכבוד. נועם התייצב ליד המכונית בבוקר והכריז אני לא יכול לנסוע אין לי אף מתנה להביא. אמרתי, דודה שלי לא מצפה שתביא מתנה, אם תביא מתנה היא תצחק ותגיד לא היית צריך להביא כלום.

מכיוון שלא היו לו יותר תירוצים, ואני כבר התחלתי לנסוע, הוא פתח בשיחה קלילה עם סבא שלי, שגם הוא ישב ברכב. דרך אגב סבא שלי לא יודע שאנחנו יוצאים או שאני גיי. הוא גם לא שומע כל כך טוב.
בבר-בי-קיו כולם היו ממש נחמדים, נועם התנצל בפני דודה שלי שהוא לא הביא כלום והיא צחקה ואמרה שהוא לא היה צריך להביא כלום. בני הדודים שלי דיברו איתו,  אחי ואחותי היו סופר נחמדים ואפילו שיכנעו אותו להצטרף אלינו לשבת.

אני הייתי קצת לחוץ. קצת, כמו קפטן של ספינה בהפלגת הבכורה שלו. שאלתי את נועם מידי פעם עם הוא בסדר. ראיתי שהוא היה בסדר מבעד לזעה שנטפה לתוך עיני, למרות הקור ששרר בחצר. בשלב מסוים נועם שאל אם להביא לי את הסוודר מהאוטו. ואני קפאתי, רגע מה זה אומר, אמא שלי שמעה שבן זוג שלי מציע להביא לי את הסוודר מהאוטו, האם היא חושבת שזה חמוד? שהוא חמוד? האם זה משהו שכרגיל אבא שלי מציע לאמא שלי, ומכן עושים גזור הדבק לזוגיות שלנו, האם בכך אמא שלי חושבת שנועם מתיחס אלי כאל אישה? 

אז פשוט הלכנו ביחד להביא את הסוודר, ובכך נדמה הדרמה. שהתחוללה אך ורק בתוך הראש שלי.

הכל היה כל כך זורם ונחמד, וכולם היו נחמדים אך לא לוחצים, שרק בנסיעה חזור שמנו לב שהוא הסכים לבוא גם לשבת את ההורים שלי. כנראה שלנועם זה היה פחות מוזר, כי בנסיעה הביתה הוא ישן ברכב כמו תינוק, וגם כמו סבא שלי, שישן על המושב לידי.


מה שהכי מפתיע, היה שזה לא הרגיש לי מוזר בכלל, זה הרגיש הכי טבעי בעולם.





אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תודה :)
ויום מצויין