אמרי נא

לעמוד הפייסבוק שלי 

הוא יצא מהאוהל והביט לעבר האוהל של אשתו האהובה. אשתו, שעברה איתו כל כך הרבה. עד היום הוא זוכר את הפעם הראשונה שהם נפגשו. זו הייתה החלטה של ההורים שלהם, אך זו הייתה החלטה טובה. כל יום הוא בירך את האל שהוביל אותו בדרך להתחתן עם שרי... סליחה, שרה.

הוא סיים לקשור את נעליו, והסתכל על דלת חדר האמבטיה. שם נמצא אהובו מתכונן. הוא זוכר את הפעם הראשונה שהם נפגשו. אף אחד לא ידע על זה. שניהם היו בארון. נסעו שעה כל אחד לעיר זרה כדי שאף אחד לא יכיר אותם. הם ישבו בבית קפה. מסתכלים מעבר לכתף לוודא שזה יישאר כך.

האש כבר בערה, כרגיל שרה כבר התעוררה החלה מכינה את האוכל להיום. אברהם, נגש אל הרועים לשמוע איך היה בלילה. האם היו בעיות, חיות רעות, שודדים. סביר להניח שלא. האזור הזה די בטוח, זה מה שהשבט הנודד אמר. מסתבר שנולדו כיבשה וחמור, נחכה עוד קצת לפני שנזוז כדי שיוכלו ללכת, וכשיתעייפו, נשים אותם על העגלה. צריך לזכור את זה.

"נועם! אתה מוכן?" כמה זמן הוא יכול להתארגן שם בשירותים, כולה יוצאים לריצת ערב. נדב ניגש את המכתבים ועבר על החשבונות, מתגעגע אל הימים בהם עוד שלחו מכתבים חברותיים בדואר. חשבון חשמל, מים ואשראי. נועם לא אוהב להתעסק עם הדברים האלה ובצדק, מי כן? מסתבר שנולד חיובים חדשים החודש, על המחשב והמסך החדשים. "נועם! מה יהיה?"

הוא ניגש אוהלה שרה, בועט קצת באבנים עושה רעש כדי לא להבהיל אותה. גם ככה עצביה מרוטים בזמן האחרון, שינויים במצב הרוח. "בוקר טוב יקירי, בוא כנס, תאכל הכנתי עוגות." "הכנת גם לשאר?" "בוודאי" היה זה השיח הבוקר הרגיל שלהם, דרך לא דרך, לדבר בלי לדבר. "החלטת כבר מתי זזים?" "נחכה שהשמש תרד מרום השמים ואז נזוז, יהיה יותר נעים." הוא רצה לספר על בעלי החיים שנולדו הלילה אך החליט שעדיף שלא.

"ראית את הפלאפון שלי?" "חפש על השולחן במטבח, ואל תאכל לפני הריצה, פעם שעברה כמעט הקאת" "כמעט הקאתי בגלל האישה המעצבנת הזו שרצה לידינו"  אמר נועם תוך כדי לעיסת בננה. "בננה זה בריא יש בזה קלציום או משהו שעוזר לריצה, אני לא מוצא את הפלאפון שלי." "להתקשר אליו? בשביל מה אתה צריך פלאפון עכשיו אנחנו תכף רצים?" "לעשות סלפי לפני ואחרי, או שגם את זה לא תעלה לפייסבוק"

הם התחילו במסע לעבר העיר הגדולה, לא היה דרך לעקוף אותה, אם היה הם היו עושים את זה. חוץ מזה שהיה צריך לחדש כבר את אספקת האוכל והמים. בעיקר מים. שניהם יושבים על גמלים, שניהם נעצו שיניהם בשפה התחתונה, הם תמיד עשו זאת כשהיו במתח. הם תמיד היו במתח כשעמדו להיכנס לעיר חדשה.

הם החלו לרוץ, מספרים על חוויות היום, נדב סיפר על ביקור מההנהלה במשרד, "סיפרתי להם על התוכנית החדשה שאתה עובד עליה." "סיפרת להם עלי?" "אמרתי שיש לי חבר שעובד על זה." "חבר, חבר או חבר חבר" "לא נכנסתי לזה זה לא משנה"

השערים נפתחו, והחמולה של אברהם נכנסה לאט העירה. עיניי התושבים בחנו אותם, מצבעים, מתלחשים. היכן הבאר? שאל אברהם, בליווי תנועות ידיים, גררית הוא לא ידע כל כך טוב.

הם עשו מתיחות שלאחר ריצה. לפתע עבר לידם חבר של נדב מהעבודה אשתו והילדים. הם החלו לדבר על האורחים מהבוקר בעוד נועם והמשפחה עומדים בצד ומשתעממים.

מי זאת? שאל הממונה על הבאר, מצביע על שרה. והיא חשבה "לא שוב"

פתאום נדב נזכר, "אוי, שכחנו לעשות הכירות"

אברהם לקח נשימה "אחותי היא"

"זה נועם חבר שלי" נדב לקח נשימה "בן זוג שלי"

האם להומואים מותר להתחתן - חלק שני - אדם וחובב

שבוע שעבר חבר לקח את הפוסט שלי שדיבר על פירושים למילה נישואין וגרורותיה, ושם אותו בקבוצת דיונים של דתיים. החברה שם החלו לדון בו ואותם האנשים הרגילים, כך הוא אמר לי, הלוחמים בדעת תורה, החלו להגיב עליו.

א.      בלי להבין מה הייתה מטרת הפוסט

ב.      לדעתי גם בלי לקרוא אותו, לפחות חלק מהם.

חשבתי להגיב שם, אבל אז שמתי לב שלדיון הצטרפה אישה, אשר ציטטה פסוקים, ומקורות, והלכות. ואני איש דתי, אני לא יכולתי להצטרף.

האישה הזו צועקת במקום ציבורי שהיא הולכת כנגד התורה אשר אמרה במפורש: "ולִמדתם אתם את בניכם" (דברים י"א, יט( והרמב"ם ורוב הפוסקים פסקו במפורש כדעת רבי אליעזר שאמר "יישרפו דברי תורה ואל יימסרו לנשים" (ירושלמי סוטה פ"ג ה"ד(  

ואותה אישה לא רק שלמדה תורה כנגד ההלכה גם מראה את זה ברבים.

ואנשים אף ענו לה שם! למרות שכתוב במשנה: "ואל ירבה שיחה עם האישה. באשתו אמרו, קל וחומר באשת חברו" (אבות פרק א משנה ו') ואותה אישה נשואה על פי עמוד הפרופיל שלה בה יש תמונות שלה.

ואף אחד בקבוצה לא מחה ולא אמר לה. סליחה את חוטאת ומחטיאה, תצאי מהקבוצה.

ואף אחד לא אמר נשים שמחפשות היתר לעבור על דברי חכמים הן חוטאות והרבנים שלהם הם לא תלמידי חכמים.

כתוב בתורה במפורש ולימדתם את בניכם. המגדר פה הוא ברור איך יש אנשים שניסו לשנות את זה?

וכמובן שאין לי באמת בעיה עם נשים שלומדות תודה, מלמדות תורה, ואף משוחחות עם בנים. אני בא להצביע על צביעות, אל דבר אחד מתייחסים בצורה אחת ואל דבר שני מתייחסים בצורה אחרת.

ובאחת הקבוצות עלה הטיעון הרי כתוב "ודבק באישתו והיו לבשר אחד" זה אותה פרופוגנדה שהנוצרים אומרים באמריקה (ובאוגנדה) god created adam and eve not adam and steve  (הא-ל ברא את אדם וחווה לא את אדם וחובב)

הנה הכתוב אומר את זה במפורש.

אבל האם זו הוראה? המלצה? הלכה? פועל יוצא?

והשאלה הגדולה היא מה עם האנשים שזה לא מתאים להם? למשל גייז? למשל כרות שופכה? למשל איילונית? ועוד.

יש אנשים שפשוט לא מסוגלים להיות כמו כולם. כך הקב"ה יצר אותם. 

לאנשים מאוד קל להגיד: אסור.

ועוד יותר קל להגיד: אסור לכם.

תמיד מרימים גבה כאשר אני אומר לאנשים שאני שומר נגיעה מנשים, ושואלים אותי למה. התשובה האמיתית היא שזהו הסטטוס קוו מכיוון שאני עוד לא מצאתי רב שיהיה מוכן לדון בסוגיה ברצינות בלי להגיד פשוט אסור. רב שיקח את הנושא ההלכתי לעומק ואת הנושא ההומוסקסואלי לעומק ויחבר בין שניהם.

ולאותם אנשים שעדין יגידו אבל כתוב פה...

בפסוק כתוב גם על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו. יש לי חברים שאחרי שהתחתנו הם גרו אצל הוריהם לכמה זמן. זו בעיה?

יש לי חברים שמקבלים עזרה כלכלית מההורים שלהם, האם גם הם הולכים לגהנום.

חזרנו לאותה נקודה. אנשים בוחרים להתמקד רק בדברים מסויימים. ורק במה שנוח להם.

א.      אני לא מנסה לשנות את ההלכה, אני מנסה להבין את המורכבות שלה מול המורכבות של החיים.

ב.      אין לי תשובות להכל

ג.       אסור לשפוט אנשים "אל תשפוט אדם עד שתגיע למקומו"

ד.      אסור לפגוע באנשים התורה וחז"ל דיברו על זה גם כן, ומי שעובר על זה אני באמת לא מבין איך הוא שופט אחרים.

ה.      דרוש רב אמיץ וחכם. 

האם להומואים מותר להתחתן? חלק ראשון- חזרה למקורות

בואו נדבר על זה "נשואים". מיועד רק להטרואים או לא?

כל הזמן אומרים לנו אל תשתמשו במילה חתונה היא תפוסה לקשר הקדוש בין גבר לאישה, אין כזה דבר נישואים חד-מיניים, המילה נישואין מיועדת רק לגברים שנושאים נשים. האומנם? כתבנו יצא לבדוק הכצעקתה, מצויד בקונקורדנציה הוא חזר אל המקורות לבדוק האם שוב מבלבלים לנו במוח.

לפייסבוק שלי 

פעולת החתונה ביהדות נקראת לקדש. הרי את מקודשת לי בטבעת זו.

הפעם הראשונה שבתורה מתייחס השורש ק.ד.ש. לאישה הוא לתמר, שם היא מוצגת כפרוצה. (בראשית לח, כא-כב) (ושוב בדברים כג' פסוק יח - שם זה מתייחס גם לגברים)

הפעם הראשונה שבה המילה מתקשרת לחתונה הינה בתקופה מאוחרת הרבה יותר במסכת מעשר שני כתוב שאין לקדש אישה במעשר בהמה. לעומת זאת, במסכת קידושין, המדברת על מעמד הקניה, המושג לקדש אישה מופיע רק בפרק ב' והגמרא אכן שואלת מדוע הפועל קידושין מופיע רק בפרק השני ולא בראשון. ועונה: קודם מזכירים את הביטוי שמוזכר בתורה ורק לאחר מכן מזכירים את הביטוי המאוחר יותר שנוסד בתקופת התלמוד.

תשאלו איך יכול להיות שבתקופת חכמים שינו את המושג התורני, כיוון שדיברה תורה בלשון בני אדם, וביטויים כאלה ואחרים יכולים להשתנות במהלך הזמן, אבל זה לא הנושא שלנו... נראה לי.

ואכן הפעם הראשונה שבה התורה מתייחסת למיסוד זוגיות היא בני האלוהים שלוקחים את בנות האדם מכל אשר בחרו (בראשית ו,ב) וגם למך לקח נשים. (בראשית ד, כג)

הפעם הבאה שמצוינת שייכות זוגית היא אצל לוט שם לוט מדבר אל חתניו "לוקחי בנותיו" (בראשית יט, יד) כן, אותם סדומיים הם הראשונים שהתחתנו, שלקחו את בנותיו לנשים, סרבו לברוח מהעיר איתו ועשו את כל מה אנשי סדום היו ידועים בעבורם.

לאחר מכן השורש מתרחב ונהיה נפוץ יותר ויותר. דרך אגב גם זוגיות אסורה נכנסת לאותה הגדרה של לקיחה למשל האיסור על הכהן לקח אישה אסורה לו אשה זונה וחללה לא יקחו (ויקרא כא, ז) כלומר גם קשרים שאסורים על פי התורה עדין מקבלים את אותה ההגדרה.

מדוע הגמרא לא מציינת את ביטוי התורני חתונה, לא בגלל שהוא לא מופיע. לוט הוא הראשון שמזכיר את הקשרים של חותן ומחותן בפסוק שציינו קודם. זה מופיע הרבה אצל משה עם חותנו יתרו. ובלי לשים לב הביטוי "חתונה" מופיע כבר בספר בראשית. "וְהִתְחַתְּנוּ אֹתָנוּ בְּנֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ-לָנוּ וְאֶת-בְּנֹתֵינוּ תִּקְחוּ לָכֶם" (בראשית לד, ט) הפסוק שמטרתו לשכנע את בני יעקב להתערב עם הגויים שמסביב. אומנם הפסוק מדבר על חתונה של גברים ונשים, אך הוא מדבר כנראה גם בשילוב של גויים ויהודים בלבד כיוון שזהו המצב גם עם משה שחותנו הוא כהן מדיין וכן עם לוט וחתניו הסדומיים.

ואם זה לא מספיק ברור, הפעם הבאה בה מוזכר מוסד החתונה הוא ביהושע בתור אזהרה: כִּי אִם-שׁוֹב תָּשׁוּבוּ וּדְבַקְתֶּם בְּיֶתֶר הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה הַנִּשְׁאָרִים הָאֵלֶּה אִתְּכֶם וְהִתְחַתַּנְתֶּם בָּהֶם וּבָאתֶם בָּהֶם וְהֵם בָּכֶם (יהושע כג, יב) רמז, העונש יהיה לא משהו חיובי.

הביטוי מופיע שוב בהקשר של פילגש בגבעה (שפטים יט) ובשיר השירים בהקשר לחתונתו של המלך שלמה (שיר השירים ג, יא) שגם הוא לא התחתן אך ורק עם יהודיות/ישראליות.

דווקא הביטוי נשואים לא מופיע בתורה, הוא מופיע כאסור שוב בתקופה מאוחרת הרבה יותר, במדרש ההלכה: האיש נושא לאיש והאשה לאשה. האיש נושא אשה ובתה, והאשה נישאת לשנים. (ספרא על ויקרא יח, ג) כלומר גם ההלכה מכירה בזה שזה נחשב נישואים, אולי נישואים אסורים אבל נישואים למרות הכל.

כתבנו חזר עם הממצא הבא: האמירה "נשואים זה חיבור של גבר ואישה בלבד" פשוט לא נכונה. 

ומה עם הפסוק "על כן יעזוב איש את אביו ואמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד." על כך בפוסט הבא.

אוזני המן עם פרג

לעמוד הפייסבוק שלי

אולי זה מוזר אבל הזיכרונות הגדולים שלי מפורים הם לא המגילה, טקס ההשתכרות, וגם לא ממש התחפושות. אני אוהב להתחפש וזה חלק עיקרי בפורים אבל זה לא מה שאני חושב עליו לקראת החג.

אני חושב על אוזני ההמן שאמא שלי מכינה. אין מה לעשות לא משנה כמה אני אתאמץ מה שאני אכין לא יצא קרוב למעשיה ידיה להתפאר. וכן בנה של הנחתומה יכול להעיד על עיסתה. מעולה.

אבל, צריך להיזהר כשלוקחים את אוזן ההמן. שבאמת לקחת אותה מהקופסא הנכונה. כי אם לא, אתה עלול למצוא את עצמך אוחז באוזן המן מלאה פרג.

ואיכס, מי אוהב פרג?

זה נראה כמו שוקולד אבל זה לא. ולפעמים אתה מגלה את זה מאוחר מידי. אין יותר מבאס מלקבל משלוח מנות עם אוזני המן ואז לגלות שהן עם פרג. ואתה כבר לא יכול לבקש בחזרה את המשלוח שנתת להם. ושנינו יודעים שאם הייתי יודע שאקבל את הפרג. היית מקבל את המשלוח עם במבה לולו. 

וזה לא שאפשר להעביר את אוזני ההמן האלה במשלוח הבא כמו שאר הדברים... וכן , אני מאלה שעושים את זה, בדיוק כמו כולם. לפחות יצאתי מהארון בנושא הזה. אבל הפרג נתקע אצלי. אני לא רוצה להיות זה שנתן למשהו אוזן פרג, להיכנס לרשימה השחורה שלו לקראת שנה הבאה. כן, גם לי יש רשימה, רשימת אלו שנתנו לי אוזן המן עם פרג, שידעו מה הם הולכים לקבל שנה הבאה.

הרשימה כרגיל נאבדת במהלך השנה, ונמצאת מיד לאחר הפורים בניקיונות של פסח. ואז אני מתכנן את נקמתי בצורת מצה מצופה בפרג, או גפילטאפיש.

אני זוכר שאיתן הביא לארוחת שבת מנה אחרונה, עוגת שמרים שהריחה נהדר, כולנו התלהבנו. ואז גילינו שזו לא עוגת שוקולד, זו עוגת פרג. אז גילינו שאנשים משתמשים בפרג כל השנה ולא רק בפורים. הדבר העציב אותנו למאוד. ובסופו של דבר מכל שמונת האנשים שישבו מסביב לשולחן השבת רק איתן אכל את העוגה, כדי לא להודות בטעותו. הוא אמר שהיא דווקא טובה. אבל אנו ידענו שיש לו אג'נדה.

זה כמעט כמו ממרח שוקולד תמרים, אבל יותר גרוע. אני לא בטוח למה, אבל זה בטוח לא מוצא חן בעיניי. אולי בגלל המרקם. אני פשוט לא מבין איך אנשים יכולים לאהוב פרג.

ואין לי בעיה שמאפיות יכינו אוזני המן ממולאים בפרג. אבל למה לפרסם את זה? למה לשים את זה ביחד עם כל שאר אוזני ההמן, כדי שיראו? שיתבלבלו? שייקחו את זה בטעות? אם אתם מפחדים שלא יקנו אותן. אל תכינו את זה, קוראים לזה חשיבה מראש.

ואם כבר נתקעתם איתן תורידו להם את המחיר, שהם לא יהיו שוות לכל שאר אוזני ההמן הנורמאליות.

מה בעצם הטעם של פרג, אני חושב שאף אחד לא באמת יודע. אני אף פעם לא ניסיתי פרג.

אבל זה עדין מגעיל אותי.