אם הייתי צריך לתאר את החיים שלי במקצוע, הייתי אומר שאני הולך על חבל.
הבעיה היא לא בחבל. החבל נוח לי, השלמתי איתו, אני מאמין בו. לא מפריע לי להחזיק במוט הכבד השומר על איזון בדמות הכיפה שעל ראשי, ואני מתחיל גם להתרגל לבגדים המוזרים שמאפיינים את לוליינים.
הבעיה היא דווקא בצופים, המצויידים במקלות והערות שמטרתם להוציא אותי מאיזון, לבלבל אותי, ובגדול לגרום ליד לרדת מהחבל, ולהצטרף לים הפרצופים היושבים בקהל, המתנהגים לפי הנורמות המקובלות, מתרגשים לפי סימן, ומוחאים כפים בקצב אחיד.
עשיתי כמה וכמה בחירות חיים שלי, להישאר דתי, הינה אחת מהן. זו לא היתה בחירה פשוטה, לקח לי זמן ועשיתי טעויות בדרך למצוא את השילוב העדין בין חיים הומוסקסואלים מחוץ לארון ושמירה על אורח חיים דתי. אבל זה חבל שנוח לי ללכת עליו.
מדוע יש אנשים ששוללים ממני את הבחירה הזו?
אני לא מדבר על אנשי הדת. אנשי הדת יושבים להם ביציע שלהם, מתרוממים מעל החבל ואומרים אתה דתי? איך אתה יכול להגיד שאתה דתי אם אתה הומו?
לא רק אנשים המגדירים את עצמם דתיים אומרים לי את זה בשבת בתל אביב הלכתי יד ביד עם חבר ואדם ללא כל סממן דתי יוצא מחנות לתוך רכב אומר לי שאני לא יהודי מבחינתו... בתוספת כמה מילים שאני לא אחזור עליהם אבל הכיוון הכללי שלהם היה להראות את חוסר ההסכמה שלו למצב. וכן, זה היה בתל אביב.
ההליכה על החבל מתקשה, תוסיפו כיסוי עיניים וחד אופן, אך בהליכה על חבל הכי חשוב זה האיזון ואכן קריאות מגיעות גם מהצד השני. דווקא מהצד שהייתי מצפה ממנו יותר רגישות ואמפתיה.
אנשי תוך הקהילה במין אמונה דתית משלהם מנסים לשכנע אותי לעזוב את הדת ואת האמונה שלי. אם את כל האמונה אם חלק מהדברים. חלק לא הסכימו שנצא. לא בגלל הקשיים שיכולים להיווצר ואכן יכולים להיות אלא בגלל עצם האמונה. זכותם. אך חלק מאותם אנשים באותו הנף גם טרחו להסביר לי את חוסר ההיגיון במצב בו אני נמצא.
אומנם חלק מפרגנים, כשבאתי למועדון "שקר כלשהו" בחור החמיא לי על הציצית ואמר כיפות כבר ראיתי כאן אבל ציצית זו פעם ראשונה. מצד שני כאשר שבוע שעבר הלכתי לחוף הילטון ופשטתי את חולצתי, עמדתי עם עם הציצית כמה שניות וחשתי איך שכולם מסתכלים עלי. בעצם, לא רק חשתי גם ראיתי. הסתכלתי סביבי ואלו לא היו מבטים חיוביים במיוחד.
אנשים שונים מזרמים שונים ביהדות אמרו לי: למה אתה מתעקש להשאר אורתודוקס? אצלינו יותר נוח, נכיל אותך, תהיה שותף מרכזי בקהילה בלי להתחבא.
מה עם קבלת השונה? מדוע אנו המגדרים את עצמינו שונים מהנורמה של אלו שמגדרים את עצמם שונים מהנורמה, מרגישים את הצורך להוריד כיפה בכניסה למועדון? להסתיר זיקה לדת באתרי ההכרויות? האם בתיכנון אירועים חושבים על הקהל הדתי ועל היכולת שלו לבוא לקחת חלק?
תנו לי ללכת בדרך שלי, גם אם היא תלויה בין שמים וארץ, תרגישו חופשי להושיט יד אוהבת ומייצבת אם אני מאבד מידי פעם שיווי משקל.
נדב
(בטור נכתב במקור עבור GoGay )
הדימוי של החבל משקף סכנה, פחד מנפילה. האם אתה מפחד ליפול? האם נפילה בעיניך היא נפילה אל התהום?
השבמחקדווקא התמונה ששמת יותר מוצלחת - אתה מנסה ללכת על הקווים. קווים שאתה שרטטת, ומשרטט כל הזמן. אם תסטה מהם לא יקרה דבר, רק לא תלך על הקווים.
דבר אחד בטוח, בין מהתמונה ובין מהתיאור, אתה נהנה מאור הזרקורים, אתה נהנה להיות במרכז ולמשוך את תשומת הלב, אתה חייב את הצופים...