אנשים אומרים שמי שרואה את הכוס חצי מלאה הוא
האופטימי, אבל אנחנו צריכים להתייחס גם לדבר שבו היא מלאה. אם זה דם אז חצי ריק זה
יותר טוב. (דמיטרי מרטין)
נועם ואני נפרדנו לאחר כחצי שנה ביחד. זה קרה בערך
לפני חודש. מאז אני פחות מתפקד.
אני עצוב. ומדי פעם שואל איך להמשיך הלאה. האירוניה
הייתה שבערך שבוע לאחר שנפרדנו עשיתי ערב על זוגיות בין גברים. אז נכון שהערב לא היה
מיועד לזוגות בלבד. אבל רציתי להיות שם איתו.
הערב עצמו היה מעולה. פתח את הערב אחד שבזוגיות
כבר חמשים ושש שנים. הסיפורים שיש לו נהדרים. ומדהימים עוד מהזמן שזה היה נגד החוק
לקיים יחסי מין הומוסקסואלים. לאחר מכן התחלקנו לארבע סדנאות אחת על איך יוצאים לדייטים.
אחת על האם בני זוג צריכים להיות דומים או שונים. אחת על מציאת המקום האישי שלך בזוגיות
והאחרונה על זוגיות פתוחה כן או לא. היה זמן חופשי. עם עוגות שאני הכנתי והופעה לסיום
הערב.
אני הייתי עסוק כל הערב וקפצתי מדבר לדבר, כולל
האור שלא נדלק, עד שהסתבר שהמתג נמצא בחדר נעול, לא נכנסתי לסדנאות וזה קצת ביאס אותי
כי אני תכננתי את הסדנאות לפי מה שיעניין אותי. אבל היה ערב מוצלח ביותר הגיע מעל שמונים איש. והיה להם כיף...
זה הזמן להודות לחברותא שהסכימו לממן חלק מהערב. בתחילת הערב אמרתי לעצמי אני לא מארגן עוד ערבים בזמן הקרוב.. אבל ... טעיתי. אני
כבר עובד על הערב הבא והערב שאחריו. דיברתי עם קוסם להופיע, שאלתי אותו אם הוא
מוכן הופיע בפני קהל של רק גברים. הוא שאל אילו גברים. הוא שאל בחשש איזה גברים,
אמרתי הומואים, הוא אמר אהה אז בסדר.
העבודה גם כן מצליחה להשיח את דעתי. אני מדבר עם
הרבה ארגונים אנשים ורבנים. לא שרבנים הם לא אנשים. רק שהם כל הזמן דואגים מה יגידו.
כיוון שזה לא משרה מלאה החלטתי לחפש עבודה משעממת.
מזכיר. מנהל משרד וכדומה. עוד לא מצאתי. אבל יהיה לי מספיק תעסוקה יצירתית מהצד.
כמו קורס הצילום שדווקא ממש מעניין. וחוג הדרמה
שמסתיים בשבוע הבא. אני אעלה שני קטעים. הראשון ידבר על המעבר מדייטים עם נשים לדייטים
עם גברים. השני על היחס לקב"ה. אח שלי אמר שהוא יבוא לראות. ואני הזהרתי אותו
שיהיו שם קטעים לא פשוטים.
התחלתי גם לארגן קורס כתיבה יצירתית. דיברתי עם
מישהו מוכשר מאוד להרצות. הוא הסכים. במיוחד שהוא שמע למי הקורס מיועד. אך הוא אמר
שזה תלוי בזמן וכסף. אמרתי לו בו נדבר על כסף כי זמן יש לנו. בכתיבה אני מנסה לעזור
לאתר חברותא. וגם זה לוקח המון מאמץ.
אך זה תחום מרתק. למרות שרוב הכתבות האחרונות היו
על המצעדים. וזה די יצא לי מכל החורים. כמה ויכוחים דיונים. בעד נגד. לבושים ערומים.
זה מתחפר בעמדתו וזה מבצר את דעתו. וואו נודניקים.
השתדלתי לא להיכנס לדיונים הללו. פעם אחת נכנסתי
לשם ויצאתי מהר כשפרסמו דעות של רבנים על המצעד. נחשו מה.. הם נגד טענתי שזו חדשה עיתונאית
וצריך לפרסם את זה ככותרת ראשית. מסתבר שצדקתי, פרסמו את
זה בוואי-נט. וואי-נודניקים. אבל בתור אחד שעובד על להביא כתבות לאתר אני מבין את
הצורך למצוא דברים להעלות.
מידי פעם אני הולך לספר סיפור אישי, בכל מיני מקומות, פעם אחרונה הייתה
באנגלית בראשון לציון, זו הייתה עם ראשונה שסיפרתי את הסיפור שלי באנגלית באורך
מלא. אתמול גם הייתי אמור לספר סיפור אישי אבל זה בוטל מה שהיה בסדר כי אז יכלתי
להשתתף בטקס חלוקת תעודת הוקרה למתנדבי הקהילה הגאה. המקום היה מרשים מאוד והטקס היה
קצר וקולע, למרות שהיו המון ארגונים שנתנו תעודות. לי זה היה מעניין לראות כמה ארגונים
יש וכמה אנשים נפלאים שתורמים מזמנם למטרה אחרת.
יש עוד תקווה ואני נשאר אופטימי.
נדב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה :)
ויום מצויין