לכל סיפור יש שלושה צדדים: שלי, שלו ומה שקרה באמת. (לא מזוהה)
ביושבנו מסביב לשולחן שבת איתן (חבר) שאל את נועם (בןזוג) ואותי
"איך יראה שולחן השבת שלכם?" לכאורה, שאלה לגיטימית שכל אחד חרד לה
ביוצאו לדייט.
אני זוכר ששמעתי אגדה אורבנית שבחורה שאלה בדייט ראשון את הבחור (אבל
זה יכול להיות גם להפך) "איך אתה רואה את שולחן השבת שלך?" והוא ענה
"בלעדייך"
הדיון התחיל בדברי תורה ליד השולחן, והתפתח למחוזות אחרים בחיים שלנו.
השיחה נעמה לי מחד והלחיצה אותי מאידך. שמחתי לדבר על הדברים האלה, גם אם לא תמיד
ידעתי לענות על השאלות. וישר חשבתי לעצמי: מצוין, הנה משהו לכתוב עליו לבלוג שלי.
חשבתי על הקשר שלנו, של נועם ושלי, ניסיתי לחשוב איך הייתי מתאר אותו,
ונזכרתי במה שלמדו אותנו בסמינר של חוש"ן, שיש לנו, שני דרכים לספר את הסיפור
שלנו: אחת - בצורה חלקה נעימה לאוזן, והשנייה - בצורה בועטת ומדגישה הבדלים.
היתרונות והחסרונות בכל דרך ברורים. לי, לפחות. אז כששאלתי את עצמי איך לספר
החלטתי לנסות לספר את הסיפור בשני דרכים שונות, וכיוון שיש לי בלוג חדש, אני גם
יכול לעשות את זה אינטראקטיבי. ממש שנות האלפיים, אמרתי, וגלגלתי את העיניים.
לחצו כדי לקרוא:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה :)
ויום מצויין