חי בסרט

האריה רצה לטרוף את הארנב אבל בדרך הייתה מלכודת. בהיותו מפחד מקרמה רעה, הלך להתייעץ עם השועל שאמר, אל תדאג קרמה פוגעת רק בנכדים. מעודד, רדף האריה אחר הארנב ונלכד במלכודת. "הבטחת לי שזו תהיה הבעיה של הנכדים שלי" טען כנגד השועל. "כן" אמר השועל "אבל זה גם מה שהבטחתי לסבא שלך"

נועם ואני הלכנו לסרט "להציל את מיסטר בנקס". הסרט עצמו דווקא נחמד לא יודע אם שווה ללכת בשבילו לקולנוע או לחכות למהדורה הביתית.

הסרט מספר על עשייתו של הסרט המפורסם "מרי פופינס" ומצטרף לסרט "היצקוק" המתאר את עשייתו של הסרט "פסיכו" כנראה שלהוליווד נגמרים הרעיונות לסרטים ומה שנשאר זה לעשות סרטים על סרטים.

מה יהיה השלב הבא סרט על "להציל את מיסטר בנקס" שבו יתארו איך עשו סרט על איך עשו סרט?

אני צריך לבנות מחר את הסרט של חיי, יותר נכון את הסיפור שלי שאותו אוכל לספר במפגשים, ואני היום חושב לעצמי מה יותר חשוב לציין מה פחות חשוב. מה מצחיק מה עצוב. מהם הצמתים של חיי ומה נקודות המפנה.

זה מרתק, באיזה מקום זה כמו לכתוב את ההספד שלך. כשעבדתי עם קבוצת מנהיגות, תכננתי לעשות פעילות שמבוססת על רעיון זה. אפילו מצאתי קופסא שהזכירה לי ארון קבורה. רציתי לשים בפנים מראה ולתת לחניכים להסתכל בפנים, אבל אז ההיגיון נכנס לתמונה והחלטתי לא לעשות להם טראומה בכיתה ח'.

למרות שזה קצת שונה, אני לא בא לתאר את התכונות שלי והמעשים הגדולים. אני רוצה לדבר על המעשים הקטנים. על הצמתים בחיים. אפילו על דברים שאני לא רושם בבלוג שלי:

על הבחור שהציק לי בחטיבת הביניים, על הבחור שיצא מהארון בישיבה התיכונית ובגלל ההצקות שלו אני לא רציתי לצאת מהארון. על טיפול המרה, ובסופו של דבר על היציאה מהארון שלי מול ההורים, ומול האחים.

תוך כדי חשיבה על כל זה דיברתי עם איתן ועל זה שחברים שלו גבר ואישה חושבים שבנם נמשך לגברים והם מתלבטים מה לעשות עם זה, ואם לדבר איתו על זה או לא. איתן אמר לי שזו פעם ראשונה שהוא חווה את עניין יציאה מהארון מצדם של ההורים, שומע את הרגשות והפחדים שלהם.

סיפרו לי שהייתה פעם לפני שנים רבות כתבה ב"לאישה", מה הדבר הכי גרוע שהילד שלך יכול לספר לך, הומו היה ליד סרטן. חשבתי על זה היום והגעתי למסקנה שהורים פחות צריכים לפחד אם הילד שלהם יצא מהארון... אני חושב שיהיה להם יותר קשה אם אחד ההורים שלהם יצא מהארון.

הרי, ההורים של כולנו חיו בזמנים שלא היה פשוט לחיות בזוגיות חד מינית, ולכן הם העדיפו לחיות עם בני זוג מהמין השני. יש לי חברים שעד היום מעדיפים את זה, ומסתבכים עם זה. ואז בסיפורים שאני שמעתי, באיזה שלב בחיים החבילה מתפרקת, וההעדפות שתמיד היו שם חוזרות אל פני השטח. לפעמים עם ילדים לפעמים עם נכדים.

הייתי בהרצה של מישהו שזה היה מהלך החיים שלו, וכשהוא סיפר לילדיו, שמהיום הוא יחיה עם גבר, היה משבר משפחתי גדול. חבר אחר סיפר שאבא שלו קרא לו לשיחה, ושאל אותו אם הוא נמשך לגברים, כשהחבר הודה בכך. אביו אמר "זה בסדר גם אני". אנחנו אמרנו, איזה מגניב, והוא אמר: לא, זה לא מגניב.

אמרתי לאיתן שיגיד לחברים שלו, שאם הם לא רוצים להתמודד עם זה היום, מישהו יתמודד עם זה בהמשך הסיפור. כיום יש תמיכה, ההורים שלנו מתקופה שונה, מצד אחד עם הרבה יותר הסתרה, אבל מצד שני עם סרטים טובים באמת לא סרטים על סרטים.

לסיכום: אני חושב שאדוארד נורטון ישחק אותי, בינתיים הוא לא אמר לא.