יום רביעי, 31 בדצמבר 2014

אל תגעו לי בהלכה



אתה מנסה לשנות את ההלכה, את התורה, את היהדות.

שלום אני נדב, ואני לא מנסה לשנות את ההלכה, את התורה, את היהדות, הפוך, אני מנסה להחזיר אותה למה שהיא הייתה.

האם אני מנסה למצוא פתרון הלכתי מעשי לאנשים שקשה להם? בוודאי! בכך אני לא שונה ממכון פוע"ה, מכון צומ"ת, ועוד... שבאופן בלתי הגיוני דווקא הרבנים העומדים בראשם הם מתנגדים מכל וכל להגדרת השאלה.

בלומדי בישיבת ההסדר סיפר לנו אחד הרבנים את סיפורה של מעלית השבת, יכול להיות שהסיפור אמיתי וסביר להניח שהוא ממוצא, אך ניתן ללמוד ממנו משהו חשוב. כאשר הצורך במעלית הפך להיות כמעט נדרש, פנה פילנטרופ לקבוצת רבנים וביקש מהם למצוא פתרון לשאלת השימוש במעלית בשבת. הרבנים עסקו בסוגיה, עמלו חקרו ושאלו. והגיעו למסקנה שאסור להשתמש במעלית בשבת. במעמד נתינת פסק ההלכה אמר הפילנטרופ להגיד אסור גם אני הייתי יכול, שאלתי הייתה כיצד יהיה מותר.

הכל תלוי בהגדרת השאלה ונקודת המוצא.

הנה בדיוק הבעיה, יגיד מי שיגיד, סימנת לעצמך מטרה ואתה מחפש מישהו שיסכים איתך. ברור! ואני לא מתבייש בזה. כולנו פועלים כך בכל מיני תחומים בחיים כולל הלכתיים, ויש לנו כוכבית שאומרת שלא נעשה כלום בפועל עד שנמצא את מי שיגיד שאנו צודקים.

אל תשכחו שלא מדובר על איזה סוג ברוקולי לקנות לארוחת הצהרים, מדובר על החיים שלי והיכולת לממש את מי שאני, ואיך שהקב"ה ברא אותי.

ואני מבין את האובססיה להגיד שלא כך ה' ברא את ההומוסקסואלים ולשלוח את כולנו לטיפולי המרה. זה יכול לפתור לכולם את הבעיה, חוץ מזה שזה לא פותר לאף אחד את הבעיה:
א. כפי שמראים המחקרים זה עלול לפגוע באותו הומוסקסואל שעובר את ה"טיפול" ואז זה מעלה שאלות הלכתיות אחרות.
ב. בהנחה שמישהו עבר את הטיפול ומשיכתו לא השתנתה חזרנו לנקודת ההתחלה והפעם עם תעודות, ועדין לא ניסינו למצוא פתרון הלכתי.

פעם עשיתי סקר בקרב קהילות בישראל מדוע קשה לאנשים הנושא ההומוסקסואלים, רוב האנשים אמרו בגלל השאלות ההלכתיות.

הם משקרים לעצמם.

הסיבה האמתית שקשה לאנשים ושרבנים לא מוכנים לנסות לדבר על זה היא חברתית נטו.
גבר ואישה לא נשואים, ונניח שהאישה לא טבלה במקווה, שמתנשקים באמצע הרחוב עוברים על יותר איסורים מאשר שני גברים שמתנשקים ברחוב, ועדין מה שיותר יפריע לאנשים זה זוג הגברים.

"אבל על הומואים נכתב שזה תועבה"
א.      לא על הומואים על משכב זכר.
ב.      גם על מאכלות אסורים, עבודה זרה, ורמייה במשקולות, כתוב תועבה ואנשים לא עוברים ליד מקדונלדס אומרים איכס, או מנסים להוציא את זה מחוץ לחוק.

יש צרוך גדול לדבר על מיניות, גם אם חלקים ממנה אולי הוגדרו בתורה כתועבה. הרי כל רב שעוסק בהלכות אירוסין, נישואין, גירושין, נידה, גיור, ועוד עוסק בשאלות של מיניות, הוא גם לומד מתי צריך להקל ומהן הפתרונות ההלכתיים שלעיתים מותר להשתמש בהם.

אגיד יותר מזה, דרכה של היהדות היא להתעסק בכל השאלות, בכל הנושאים. התנ"ך עוסק בשאלות יותר קשות מזוגיות של שני בוגרים שרוצים לחיות ביחד, שאלות קשות של מיניות, אונס, מין בתוך המשפחה, ועוד. הגמרא דנה בסוגיות העוסקות במין ולא מתביישת בכך, הרי תורה היא וללמוד אנו צריכים. במהלך הדורות העיסוק במין הפך להיות מלוכלך מוקצה ומתועב. לדעתי, האחראית על גישה זו היא הנצרות, אשר קידשה את דרך הנזירות והפרישות.

אז מה אני מחפש? אני מחפש איש או אשת הלכה שהיה מוכן להתעסק בשפיר ושליה, לקחת את המקורות ברצינות לעשות דיון אמיתי לעשות בירור מחקרי מקיף, תוך כדי שיחה עם קהל היעד, כמו שעשו פעם, גדולי הרבנים.


נ.ב. אם צריך יש לי כמה כיווני חקירה, אתם מוזמנים לפנות. 



יום רביעי, 24 בדצמבר 2014

פלברות

"לגבי שירות צבאי, היה לי חייל מילואים שיצא מהארון. הרצנו עליו פלברות אבל בכיף." (כאן)

פלברות = דיבורים, צחוקים בין החבר'ה. (כאן)

אתמול הייתי עם נועם באירוע חברתי, במקרה היה שם גם תלמיד שלי ואשתו, הוא הציג בפני את אשתו ושאל עם מי אני הגעתי, אמרתי לו "עם בןזוגי", מבטו הפך להיות מבולבל, ובזמן שאשתו אמרה "מגניב" הוא אמר תוך סימון עם אצבעותיו "בןזוג? כלומר בן שהוא זוג? כלומר שני בנים ביחד?" צחקתי צחוק נבוך וניפנתי לדבר עם אשתו ושאר האנשים שהיו מסביב לשולחן.

זה אינו פוסט פוליטי. אני לא אומר במי לבחור, אני גם לא אומר במי אני בחור, אצלנו בבית תמיד אמרו בשביל זה מצביעים מאחורי הפרגוד.

אז נכון שאת הדברים הכתובים מעלה אמרה אישיות פוליטית, ובקישור הנלווה מופיעים הרבה אמירות קשות יותר ופחות לגבי הומוסקסואלים. אני לא רוצה להתעכב על האמירות הללו, שמענו אותן ונשמע גם אחרות.

"הרצנו עליו פלברות, אבל בכיף"? מכל הדברים שקראתי שם ברשימה, זה הרתיח אותי.
הרצנו עליו? בכיף? כיף למי? הוא השתתף או שהוא עמד שם צוחק צחוק נבוך, אני מכיר את הצחוק הזה השתמשתי בו אתמול.

זה היה חשוב לכם לצחוק עליו, להראות שהוא אחד מהחבר'ה, עדין, למרות שהוא, איך אומרים, הומו, ולך כמפקד אין בעיה עם זה שהוא "כזה". כן, כשהמפקד שלך או הבוס שלך צוחק עליך זה תמיד משעשע. כמו הצחוקים שאחד הבוסים שלי צחק פעם, חה חה חה, זה היה כל כך מצחיק: "אנחנו לא מפטרים עובדים על רקע נטייה מינית, רק בגלל סיבות אחרות" אוי, כמה צחקנו באותו יום. וכמו שהגששים אמרו "אנחנו צחקנו, עד היום אנחנו בוכים"

פעם בארוחת שבת אחיינית שלי ביקשה לשתות נתתי לה את הכוס שלי לשתות ממנה, אבא שלי מחשש של חיידקים רצה להביא לה כוס אחרת. אמרתי "אולי היא תדבק ממני, והיא תאהב גברים" עכשיו מה מצחיק פה? שאני סיפרתי בדיחה על המצב ולא על מישהו מסוים.

זה שונה מאוד.

דוגמא להמחשת ההבדל: "אתה אידיוט" לעומת "לאיזה מצב אידיוטי הגענו, אני לא מאמין שהאוטו נמצא עכשיו באמצע הרפת בין הפרות"

אני מקווה שהבדל מובן.

אני מדמיין את הסיטואציה, ואני מודה שבראש שלי זה בטח הרבה יותר גרוע ממה שזה היה, אבל אם הוא מרגיש בנוח לדבר על זה בתקשורת, אז אני מרגיש בנוח לדמיין.
הם חוזרים מאימון, נגיד אימון ירי לעבר מטרות נייחות. ומר מפקד אומר "בואנה ירית כמו הומו, יא הומו!" או אולי הם חוזרים מאימון שטח ומר מפקד אומר "בואנה רצת כמו הומו, יא הומו!" או, או, יש לי יותר טוב, "בואנה סגור את השק שנה שלך שלא תאנוס מישהו בלילה כמו הומו, יא הומו"
אילו פלברות מצחיקות. הם בטח כולם עמדו סביבו במעגל וצחקו וצחקו.

ומה שעוד יותר עצוב, שהוא הביא את זה בניסיון להראות כמה הוא פתוח ומבין. הנה גם אני מכיר מישהו הומו ואני יכול לצחוק עליו, אופס, איתו.

לסיכום:
א.      אם אתה מכיר רק הומוסקסואל אחד זאת אומרת שכל השאר לא מרגישים בנוח להיחשף בפניך, ואולי זה בגלל שהם לא רוצים להיות מושא הפלברות הבא.
ב.      בתור אחד שהקמפיין שלו זה "מפסיקים להתנצל" אני מקווה שתפסיק להפסיק להתנצל לרגע ותפנה אל אותו חייל ותתנצל, גם אם הוא אומר שלא צריך. גם אני אמרתי שלא צריך לאנשים.
ג.       אני לא תלמיד חכם, אבל לא כתוב משהו כמו: "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ולא ילבין פני חברו ברבים"? ואני, ההומו, מנסה להרוס את המסורת היהודית?

דרך אגב התלמיד שלי, מאתמול, שלח לי הודעת התנצלות.




יום רביעי, 17 בדצמבר 2014

פיסות מתוך היומן שלא כתבתי בגיל 12-13


יומני היקר, התחלתי חטיבת ביניים בישיבה תיכונית, הכי גדולה בארץ! ואפילו במזרח התיכון. יש מלא תלמידים בשכבה שלנו. חלק מהתלמידים בכיתה נחמדים וחלק לא. אני מרגיש שאני מאבד את אלו שהכרתי מבית הספר הקודם שלנו, אני מנסה להתחבר לחדשים, אבל זה לא פשוט.

יומני היקר, אחד התלמידים בכיתה ממש חזק הוא עושה מלא מתח, ויש לו גוף שרירי. אתמול בשיעור ספורט המורה היה צריך לבדוק לנו את עמוד השדרה שאין לנו עקמת. אז היינו צריכים לעמוד בלי חולצה, אני התביישתי אבל כל התלמידים עמדו מסביבו והתפעלו מהקוביות בבטן שיש לו. אני עמדתי מרחוק והסתכלתי.

יומני היקר, התקנתי תוכנה שקוראים לה מירק או באנגלית MIRC  ככה אפשר לדבר עם כל מיני אנשים בארץ ובעולם. פעם דיברתי עם משהו מקזחסטאן. אומנם לא בתוכנה הזו אבל  זה היה מגניב. הבעיה בתוכנה הזו היא שאתה לא יכול לחפש חדרים של צ'אטים.

יומני היקר, אני לא כל כך אוהב את הר"ם שלי, זה רב-מחנך. לא ממש אכפת לו ממני. ביקשתי לעבור מקום כי התלמיד שלידי מציק לי כל הזמן, בועט בי מתחת לשולחן, והוא אמר שאין מקום פנוי אחר בכיתה.
נ.ב. ניסיתי לשחק כדורסל השבוע, לא אהבתי.

יומני היקר, אני עכשיו בתוך חבורה של תלמידים, מאזור השומרון, לוקח לי המון זמן להבין את הבדיחות הפנימיות שלהם. והם מקללים המון. אבל יש שם שניים מאוד נחמדים וכשאני לבד איתם אז ממש כיף.
נ.ב. ניסיתי גם לקלל השבוע, לא אהבתי.

יומני היקר, התחלנו לצייר ציורים ביומן שלי של בית הספר. ממלא אני לא רושם בו שיעורי בית. בשביל זה יש שעת שעורי בית. כל אחד מצייר ביומן ציורים מתוכניות טלוויזיה מצוירות. משהו צייר את טובטוב הגמד. ומישהו את בימבה. זה מעביר שיעורים בכיף .

יומני היקר, התלמידים בכיתה כל שבוע מביאים עיתון שמחלקים חינם בתחנת הדלק, השבוע היה בו כתבה על דוגמן עירום, והפניה לאתר שלו. שמרתי את הכתבה, הדבקתי אותה מתחת לכוננית שלי בבית ככה שאבא ואמא לא יוכלו למצוא אותה.

יומני היקר, זרקתי את היומן של הציורים. שמחה, שהוא בקבוצה שלי מהשומרון, ראה שציירתי בו ציור של פוני קטן. הוא קרא לי הומו.

יומני היקר, עברו כבר שבועיים, שמחה לא מפסיק לקרוא לי כל הזמן הומו, הוא גם תמיד צוחק אחרי זה את הצחוק המעצבן שלו, הומו, הומו, הומו.

יומני היקר, החלטתי לגרום לשמחה להפסיק להציק לי. בשעת שעורי בית הוא כרגיל קרא לי הומו, הסתובבתי אליו ואמרתי "כן אני הומו, מה הבעיה" היית צריך לראות את הפרצוף שלו. הוא ברח משם. איתן שמע אותי אומר את זה לשמחה, והוא סביר לי שהוא קרא בראש אחד שזה גיל של בלבול וזה לא קבוע. הסברתי לו שסתם אמרתי את זה לשמחה.

יומני היקר, אני הומו. וגם זרקתי את הכתבה על הדוגמן.

 

יומני היקר, דיברתי במירק עם קצין בצבא, הוא שלח לי גם תמונה שלו, הוא נראה טוב. הוא רצה שניפגש. הסברתי לו שאני לא מוכן להיפגש עם אף אחד בחיים, וגם זה שאני נמשך לגברים זה לא מי שאני, זה מה שיש לי. ואני מתכנן להתחתן עם אישה כי זה מה שצריך לעשות ואין בעיה. הוא נתן לי סיסמא לאתר של תמונות של גברים, החבאתי אותה בתוך קובץ של הוראות משחק של אסטריקס.

 

יומני היקר, נתתי בעיטה לתלמיד שיושב לידי ומציק לי כל הזמן, פשוט היה נמאס לי. איזו בעיטה נתתי לו, הוא צרח בקול, והלך לספר עלי לר"ם. הרב אמר לו "ואתה צדיק גדול" והושיב אותו חזרה לידי. אני לא הולך לדבר איתו שוב בחיים שלי.

 

יומני היקר, מחקתי את הסיסמא.


 



יום רביעי, 10 בדצמבר 2014

עם שם בדוי


לפני כמה זמן פרסם בפייסבוק בחור דתי הומוסקסואל תחת שם בדוי, שהוא מחפש אישה לסבית להתחתן עמה ולהביא איתה ילדים לעולם. הוא הסביר את מניעיו ואף אמר שהוא לא חושב שזה פתרון לכולם. הקבוצה שחלק לא מבוטל ממנה דתיים, החל לברך אותו בברכות, להגיד לו שהם גאים בו (אוי האירוניה) ולהגיד לו כל הכבוד.
היו כמה שהתנגדו או שאלו שאלות אך הם הושתקו בדעת הרוב. נכון לכתיבת הפוסט הזה יש שם מעל ל220 תגובות.

הסיבה שרוב האנשים שיבחו את המהלך היא אחת משתי הסיבות שרוב האנשים צועקים מזל טוב לאחר שבירת הכוס בחופה.
או שאנשים נהנים לראות סבל, ועדיף של מישהו אחר.
או שאנו, בני האדם, כקולקטיב פשוט מטומטמים.

פעם שאלו אותי בכנס על הפרוייקט של שידוכים בין הומואים ללסביות, ועניתי מה שאני אגיד גם לאותו בחור יקר, אם מישהו בוחר בדרך הזו כי הוא חושב שזה המצב הכי טוב בשבילו, זכותו המלאה וזה מצויין, בשבילו.  השאלה היא למה הוא חושב שזה המצב הכי טוב בשבילו ואם הסיבה היא בגלל החברה אז יש פה בעיה.

בטח שכולם אוהבים את אותו בחור, הוא הומו ולמרות זאת הוא מחפש אישה, כדי להיות כמוהם ושכמותם. כך נוכל להעלים את התופעה הזו אחת ולתמיד. (כדרך אגב, אם אכן הומוסקסואליות אכן עוברת בתורשה כרגע הכפלתם את הסיכוי שהילדים שלהם יהיו הומואים... )

כולנו גדלנו על סיפורי המופתים, על כבדי השמיעה שלא נכנעו למערכת הצבאית וזכו לשרת בהם כמו כולם. על חולי הסרטן שלא שמעו לעצת רופאיהם ונרפו, על יציאה ממעגל העוני כנגד כל הסיכויים,  על השמן שלמרות שכולם צחקו על מאמציו, הוא הצליח לרזות. הנה גם הומו שלמרות שהקהילה ההומוסקסואלית בה הוא חיי אומרת לו לחיות עם גבר הוא בחור לחיות עם אישה.

וכאן יוצאת ההומופוביה מהארון, כל סיפורי הגבורה הם מלחמות בדברים שלילים, מחלות, ואסונות. אך למה צריך להילחם בהומוסקסואלית? מה רע בזוג גברים שבוחר לחיות ביחד? אין עם זה בעיה, לא על פי ההלכה, לא על פי המוסר ולא על פי הטבע שהקב"ה ברא.

אבל זה לא נוח בעין, אז עדיף להם ששני אנשים יחיו בשקר מסוים, לכל החיים, כלפי הסובבים אותם, הוריהם, ילדיהם, אוהבם העיקר שלחברה הכללית יהיה יותר נוח.

כל מי שלייקק כל אחת שכתבה כל הכבוד, כל אחד ששיתף, בעצם נתן יד להומופוביה המוסוות הזו לחלחל.

לא אני לא נגד נישואים של הומואים ולסביות ביחד או לחוד, אני עוזר לבחורה לסבית למצוא חתן הומו. אך הדבר הראשון שעשיתי כדי להניע את המהלך הזה היה לשאול אותה מלא שאלות, עליה על המהלך ועל הסיבות לו. וכשנחה דעתי, אכן העברתי את זה לכמה אנשים שזה יכול להתאים להם.

מה עשו אותם אנשים בקולקטיב? שיתפו פוסט שכל דרישות התפקיד הן שהבחורה תהיה בגילאי 23-22.

מדוע לא שאלו אותו מה הוא מחפש בבחורה? כנראה שזה לא באמת מעניין אותם, העיקר שיתחתן, ועדיף שלא עם הבת או אחות שלי. כי מי באמת רוצה את הסיפור הזה אצלו במשפחה?

מדוע אף אחד לא אמר לו: "יש לי מישהי שתתאים לך, חברה, מכרה, שכנה?" כי הם לא מכירים באמת לסבית בשבילו, מי יהיה מוכן לחשוף את עצמו בפניהם? כל האנשים שעודדו אותו, עודדו גם את חבריהם וחברותיהן להתחפר עוד יותר בארון. הם בעצם אמרו, יום אחד אולי גם את תהי בסדר, יום אחד גם אתה תוכל להיות כמונו. לא כמו ההם ששוטפים לך את המוח שאתה צריך להיות עם גבר. תהי נאמנה לעצמך, מה באמת את רוצה?

מי עושה שטיפת מוח? מפרסם הפוסט לא חיי בחברה ההומוסקסואלית, הוא חיי בחברה הדתית, שכל חייו שלחה לו מסרים שהוא חוטא, רשע, סוטה, ושהדרך היחידה לחיות את החיים הדתיים היא בזוגיות הטרו-נורמטיבית. אז האם יש כאן בכלל איזון, ויכולת לבחור?

לך בחור יקר שיהיה בהצלחה בכל דרך שתבחר, אני מקווה שהיא תעשה אותך מאושר ושלם.


לשאר האנשים בעולם יש לי רק עוד שאלה אחת קטנה, אם מה שהוא עושה זה כל כך מדהים וראוי להערצה, למה הוא היה צריך לעשות את זה תחת שם בדוי?

יום רביעי, 3 בדצמבר 2014

לזכרו של נסי,

לזיכרם




"קפיסוס!" לירופה קראה בשמו. הערב ירד, והיא החלה לדאוג לבנם שעוד לא חזר הביתה "קפיסוס!, נסי עוד לא חזר הביתה, האוכל מתקרר והרוחות הרעות מתחילות להסתובב בחוץ. הילד הזה מוריד את שיבתי ביגון שאולה. ושמעתי מה הולך שם, זה ממש לא האולימפוס"

אל הנהר נאנח וקם מכורסתו הנוחה. הוא הביט באשתו במבט מלא חמלה. כל ערב אותו סיפור, חשב לעצמו. היא מבשלת ודואגת, דואגת ומסדרת, הרי עוד שתי דקות הילד יכנס הביתה עם מגילות הקריאה מהספרייה כולו סמוק לחיים מהקור או מהחום או איזו עונה שלא תהיה, הלוואי שגם היה מתאמן ולא רק יושב וקורא כל היום.

"יקירתי, הוא בן חמש עשרה הוא יכול לדאוג לעצמו. אבל, בואי נחכה עוד עשר דקות אם הוא לא יגיע אצא לחפש אותו, בסדר?"

"בסדר, אבל אם הוא לא ...."
"הי, אתם לא תאמינו מה היה היום..."
"נסי!" קראה לירופה "איפה היית? חי זאוס כמה דאגתי"

"לא תאמיני, הייתי בספריה" (קפיסוס גילגל את עיניו) "באה אקו ואמרה בו מהר יש משפחה שלמה של צבאים מטיילים בחוץ. עקבנו אחריהם ככה בשקט בשקט, הם היו מהממים! במיוחד הקטן הוא כל כך חמוד, רציתי לאמץ אותו. עקבנו אחריהם עד האגם, ואז הם התחילו לרוץ, רק אז שמתי לב כמה מאוחר נהיה."

"אתה יודע כמה הפחדת את אמא שלך? אני מקווה שלפחות רצת קצת אחרי הצבאים האלה"

"אמא אני מצטער" נסי התיישב לשולחן הערוך "ולא היינו צריכים לרוץ הם היו ממש קרובים ורגועים"

"אני חושבת שאין לך מנה אחרונה, גם עונש וגם עלית יותר מידי במשקל בזמן האחרון" לירופה התיישבה גם היא ליד השולחן, והזמינה את קפיסוס. "חמוד אנחנו דואגים לך, אתה כל הזמן בספרייה, בלי חברים בלי לשחק. אני חושבת שאתה ילד מושלם, הגיע הזמן שאחרים ידעו את זה גם כן."

"יש לי חברים, יש לי את אקו" נסי לקח את הצלחת ורץ לחדרו, טורק את הדלת מאחוריו.

"הם לא מבינים, הם לעולם לא יבינו" מלמל לעצמו. הוא נרדם תוך כדי שרבוטים במגילה שלו, מחניק את הדמעות. בבוקר הוא קם החביא את המגילה מתחת למזרון. וכשקלט את השעה הבין שעוד מעט הוא יאחר ללימודים והוא פרץ בריצה. מצליח להקדים את הצלצול בשתי דקות "עוד יום, עוד שמחה" חשב לעצמו בעצב. כמה תלמידים מהכיתה שמו לב שהוא הגיע והתאספו סביבו.

"איזה יופי, הנה הסנוב הגיע, היום תשחק אתנו? אהה, שכחתי הוא לא משחק אתנו אנחנו לא טובים מספיק בשבילו, אנחנו לא הילדים של אל הנהר" נסי התחפר בכיסאו מנסה להתעלם ולהעלם.
"תגיד אתה קורא כי אתה סנוב או אתה שמן כי אתה קורא?"
למזלו, המורה נכנס לכיתה "אמיניאס, תלמידים שבו במקומות שלכם" התלמידים התיישבו והשיעור התחיל. אקו שלחה לו פתק באמצע השיעור, "אל תשים לב אליהם, אני רוצה לדבר איתך בהפסקה"

הוא נשאר בכיתה בהפסקה, גם ככה אין לו מה לעשות בחצר. אקו התיישבה לידו. הייתה לה את קבוצת החברות שלה, היא סימנה להן לתת לה כמה דקות לבד.

"אולי תבוא אלי היום, כזה בקטע רציני?"
"מה כאילו חבר וחברה?" נסי פקח עיניים מבולבלות.
"כן" אקו חייכה חיוך ספק מרגיע ספק מפתה
"אני, אני, אני, חושב שזה לא יעבוד" נסי השפיל את עיניו, "זו לא את, זה אני"
"מה, למה?" אקו נפגעה לרגע "רגע, מה אתה הומו?"
נסי הרים אליה מבט כואב.
"אתה הומו" היא לחשה נסי עצם את עיניים בפחד. "אתה הומו, אתה הומו" לחשו הקירות כהד, אך כשנסי פקח את עיניו גילה שאלו לא היו הקירות, אלו היו בנות הקבוצה שלה שבחרו ברגע הכי גרוע לבוא קרוא לאקו.
"נסי הומו, נסי הומו"  המשיכו הקולות לרדוף אחריו כשברח דרך שער בית הספר.
עוד משביל הגישה לבית הוא שמע את אביו ואימו צועקים, "הבן שלי לא יהיה הומו!" ו "מה יגידו האלים"
הוא עמד במפתן הדלת, כשהוריו שמו לב לנוכחותו כל הצעקות שקודם הופנו אחד אל השני הופנו כעת אליו. "הבן שלי לא יהיה הומו" "מה יגידו האלים"
הוא המשיך במסע הבריחה, הוא רץ אל היער והתמוטט ליד האגם, נותן לדמעות להתערבב עם מימיו.
כל דמעה שנשרה מלחיו יצרה אדוות במים והן עיוותו את דמותו המשתקפת.
אחת אחרי השניה.

הם מצאו את גופתו לאחר שלושה ימי חיפושים.

הסופר המיתולוגי הגיע לרשום את הדברים בקורות הימים.
"תרשום שהוא היה מושלם" לחשה אימו
"הוא אהב לצאת לצייד צבאים, כל הבנות רדפו אחריו, הוא לא אהב שבנים רדפו אחריו" אמר אביו.
"הוא דחה באכזריות את אהבתה של אקו" סיפרו חבריו לכיתה.
"הוא לא התחבר לשאר התלמידים בכיתה" הוסיף המורה.
"תרשום בבקשה את השם המלא שלו" ביקשה אקו.


 
מספרים שהאלים שלחו את אקו וארוס להניח פרחים במקום בו מצאו את גופתו של נרקיס.
פרחים לבנים, סמל לטהרתו.
וארוס הוסיף לכל פרח גם כתר קטן.




אני ממליץ לקרוא את המקורות (מקורות)





יום רביעי, 26 בנובמבר 2014

דמי אבטלה

באו שניים לדיון אצל הרב, אחד שוטח את טענותיו, והרב אומר אתה צודק. השני שוטח את טענותיו, והרב שוב אומר אתה צודק. הרבנית שהקשיבה לכל הדיון, התפרצה ואמרה זה לא יכול להיות ששניהם צודקים, ענה לה הרב, גם את צודקת (עממי)


"איזה יופי רזית!" זו אחת מהטעויות הגדולות שאנו אומרים, אפילו בלי לחשוב עליהן.. האם זה באמת טוב שאותו אדם רזה? אולי זה לא טוב לו בכלל?
בכך שאנו משבחים את ההרזיה אנו גם מנציחים את הסטיגמה שרזה זה יפה.

ולמה אני כותב את זה? בגלל שעזבתי את מקום עבודתי, במילים אחרות פוטרתי, הייתה בינינו הסכמה, אני לא כל כך רציתי לעבוד שם, והם לא כל כך רצו לשלם לי. שלא תבינו אותי לא נכון נהניתי מהעבודה ושמחתי שזה מממן לי את האוכל על השולחן, אבל היו גם דברים שהפריעו לי.

מעבר לשאלות הכספיות שתמיד עולות כשאתה לא עובד, יש משהו שקשה להתכונן אליו. קשה להתכונן לשאלה "מה אתה עושה בחיים?" וכן, זו השאלה ששאל אותי מישהו למחרת בשיחה רנדומאלית בפייסבוק, מיד אחרי שאמר לי שיש לי עיניים יפות.

אמרתי תודה על המחמאה, דבר שגם לקח לי הרבה זמן ללמוד. ונתקעתי עם השאלה על החיים, כי היה ברור לי שהוא התכוון לשאול במה אני עובד.

אז נכון שלימדו אותי להגיד ש"אני בין עבודות" אבל הבנתי שהדבר הרבה יותר מהותי. אנו פשוט מגדירים אנשים על פי מה שהם עובדים בו.

כאשר קמתי מהכיסא לאחר השיחה הזו, הייתי צריך לשאול את עצמי מדוע זה ככה, ואיך בעצם אני מגדיר את עצמי, השאלות היו כה כבדות משקל ואמיתיות שהחלטתי לעשות את הדבר הכי הגיוני לעשות.

הלכתי לישון.

קמתי בבוקר, לא מאוחר מידי עדין יש זמן קריאת שמע להספיק. והתחלתי לבדוק את הנושא. אז מסתבר שיש את עמותת בעצמי שעוזרת לאנשים באבטלה מתמשכת למצוא לעצמם עבודה במקצוע שהם בחרו. ולמה דווקא במקצוע שהם בחרו? הייתי אומר תתגמשו, תמצאו משהו אחר. אם יש משהו פנוי לכו על זה. אך לא, המסר מהחברה הוא שהעבודה שלך היא אתה, כמו שרזה זה יפה.

קראתי גם כתבה שאמרה שהשאלה מה אתה עושה בחיים מובנת על ספרים ישנים שלימדו איך לנהל שיחה. אך היום השאלה כבר נעשתה שחוקה מידי. הוא המליץ לשאול במקום זה אז מה אתה מתכנן לחורף/קיץ? כך השאלה תהיה מאתגרת יותר, ותגרור שיחה יותר יצירתית.

אז אחרי שהצלחתי למצוא דרך להאשים את החברה בה אנו חיים. נרגעתי והלכתי לישון עוד קצת, פעם שעברה זה עזר.

קמתי בערב, וחזרתי להבנה הבסיסית עד כמה חשובה לנו ההגדרה של החברה. לפני שנים במהלך דיון עם קבוצה של בני עקיבא הבנתי פעם שגם אנשים שהולכים נגד הזרם הם בעצם תלויים בזרם. הם צריכים לדעת מה קורה כדי להתנגד לו. ההבנה הזו הובילה אותי לקנות את הספר אאוטסיידרים ומורדים, ספר שלא הצלחתי לעבור את שלושת הפרקים הראשונים שלו. אך הכריכה שלו נראית מצוין, היא רזתה לאחרונה.

וכאילו במקרה על היום פוסט בפייסבוק של בחור הומוסקסואל שמבקש מהקוראים למצוא לו בחורה לסבית להתחתן איתה. והדיון הצפוי לא בושש לבוא. מחד טענו אלו שהחברה הדתית מכתיבה לו מה לעשות ואיך למצוא את האושר שלו. מצד שני טענו אלו שהחברה ההומולסבית מכתיבה לנו איך למצוא את האושר שלנו.

אני בטוח שהפייסבוק קיבל את מנת הסערה היומית שלו, המקלדות רעמו ומקש האנטר נלחץ בזעם. והם צודקים, והם צודקים. כולנו צודקים. אנחנו באמת מקבלים תכתיבים של הסביבה שלנו, בחקר באמריקה, עקב אחרי קבוצות בסן פרנסיסקו שם גילו שאפילו הדרך שבה משתמשים בכרטיס אשראי מושפעת מהסביבה עד כדי כך שקבוצות דומות ילקו באותן מחלות.

אז מה עושים? בוחרים את הקבוצה אליה אנו רוצים להשתייך.

ואם היא לא קיימת.
אז תצרו אותה.


אני הולך לישון.




יום רביעי, 19 בנובמבר 2014

מצע מנותק...

נכתב במקור בשביל עלון "בריש גלי" לכבוד שנת השמיטה.


משהייתי שתיל קטן דאגתי לא התערב עם זרעים אחרים,
השפעה לא טובה קרא לזה החקלאי, כלאיים לחשו שאר העצים.

שלוש שנים נשמרתי מכל רע, מכל משמר שמרתי על עצמי ועל הסובבים אותי.
בשנה הרביעית המאמצים החלו לשאת פרי, התחלתי להרגיש שאני נותן, שאני חלק מהסביבה הפרודוקטיבית.
בשנה החמישית הרגשות אך התעצמו, אני יכול כבר להעניק ולא רק לקבל חשבתי לעצמי.
ניסתי בכל כוחי להעניק ולהעניק.

לנגד עיניי עמדו סיפורי גבורה על עצים שנתנו את עצמם, בניהם: העץ הנדיב, והאקליפטוסים מאגמון החולה.
פירותיי חולקו לתרומות ומעשרות אפילו על לקט שיכחה ופאה החקלאי לא ויתר.
רציתי להסתיר בין העלים קצת יותר פירות שיהיה לעניים יותר בבואם לאסוף את חלקם,
אך מסתבר שאסור, זו לא נחשבת שכחה אם הקוטף לא יכל לראות את זה.

החקלאי היה לאבי הגשמי והרוחני הרגשתי אליו קרבה גדולה, אליו ואל אמא אדמה.
בזמן הקטיף התפללנו שחרית ביחד כשהוא בראשי,
וכשאכל תוך כדי עבודה דאגתי לקרב אליו את הפירות היפים ביותר וכשבירך נענעתי את אמירי בכוונה עצומה.

כך עברו עלי כשנתיים נפלאות והייתי מאושר.

בתחילת ניסן התחיל השינוי, החקלאי לחש לי שבראש חודש יביא את ילדיו כדי שיוכלו לברך את בירכת האילנות בהזדמנות הראשונה שאפשר. 
כמה התאמצתי להוציא פרחים ראשון, כשהילדים הגיעו כבר הייתי מקושט לגמרי.

לאחר הברכה החקלאי הסתכל סביבו ואמר: אילנות, אילנות במה אברככם? שכל נטיעות שנוטעים מכם יהיו כמותכם. ובזמן שכל חברי הזדקפו בגאווה, משהו בי התכווץ, לא הבנתי ממה הם כל כך מאושרים? בי לא בער שום רצון שכזה. חשתי שונה, מושפל, רע. הרגשתי שאין לי את מי לשתף. 
לא רציתי לפגוע בחקלאי היקר.
שאר העצים לא היו מסוגלים להבין מה שעובר עלי.

חלף הזמן ואני קומל.
החקלאי הרגיש שמשהו קרה,
ולחץ עלי בדרכו המיוחדת והרכה, 
לאט לאט נחשפתי בפניו, 
מתקלף בפניו, 
שיכבה אחר שיכבה.

החקלאי כעס, הוא לא הצליח להבין אותי.
הוא הטיח בי דברים קשים, ולולי שיש איסור לשחית עצי פרי אני לא יודע מה היה עושה לי,
או הייתי עושה לעצמי.


הפתרון שלו היה ניתוק, מצע מנותק. הוא שם אותי עציץ שאינו נקוב, מנותק מהאדמה שכה אהבתי.
ובזמן שראיתי את חברי מתכוננים לשנת השמיטה, ולמדים את ההלכות עם החקלאי.
ידעתי שלי זה כבר לא יקרה.
אני לא שייך לעולם הזה יותר.
אני מנותק. 

ניתקו אותי.