יום שלישי, 17 בדצמבר 2013

דמעות של עמותות

האם הכוס חצי מלאה או חצי ריקה? כן. (רץ באינטרנט)


כשהייתי בשליחות באמריקה הגדולה, ראשי הקהילה התלוננו על כך שהצעירים כבר לא כל כך ציוניים. זה הפריע לקהילה מאוד, כיוון שהם תמיד הגדיר את עצמם מאוד מאוד ציוניים.
הסיבה הייתה ברורה. אנשי החינוך, המורים והמדריכים בתנועות הנוער הגשימו בעצמם את החזון הציוני, ועלו לארץ, ולא נשארו כמעט מודלים לחיקוי. המסקנה שלהם הייתה ברורה הציונות בחוץ לארץ הינה תנועה שמכלה את עצמה.

פעם קראתי מאמר על עמותות שטען דבר דומה. אחד ממטרות העמותה היא: שלא תהיה עוד עמותה. כלומר בואו נפתור את הבעיה כך שלא יצטרכו אותנו יותר. כמובן שזה לא נכון לגבי כל העמותות אבל לפחות לגבי חלקן.

למשל תנועת פעמונים, לא מזמן הלכתי לסמינר שלהם לגבי התנהלות פיננסית. (אני ממליץ) התנועה קמה כארגון שנתן עזרה פיננסית לאנשים נזקקים. אך לאחר זמן הם שמו לב שהם כל הזמן עוזרים לאותם האנשים, ואותם האנשים לא מצליחים להוציא את עצמם ממעגל העוני. ולכן הם שינו גישה והיום הם מלמדים אנשים לצאת ממעגל העוני. ובחשיבה לעתיד הם אמרו למה לחכות שאנשים יכנסו למעגל העוני כדי להוציא אותם משם בואו נלמד איך לא להיכנס לשם מלכתחילה. באיזה שהוא מקום. זו עמותה שאם היא תצליח, לא יצטרכו אותה יותר.
(זו גם בעיה של אתרי הכרויות אבל נעזוב את זה כרגע)

הנושא תפס אותי השבוע כאשר חבר שאל אותי בעצם מה התקווה שלי ומהו החלום.

שבוע שעבר הלכתי להרצאה בבית ספר חילוני של בחור הומו ובחורה לסבית שניהם חילונים ואפילו לא דתל"שים. לי זה היה מעניין כיוון שרוב החברים שלי הם דתיים. ועם זה שהסיפורים שלנו שונים מאוד, הקב"ה נמצא בכל סיפור.

לפני שהתלמידים שהיו בכיתה י"א, ומשום מה לא הכירו את אריק ובנץ, קיבלו זמן לשאול שאלות. המרצים סיפרו את הסיפור האישי שלהם. ומה אני אגיד לכם: היה משעמם.

היא התאהבה בבחורה מספר אחת ואז בבחורה מספר שתים, הבינה שהיא נמשכת לנשים ואז היא סיפרה להוריה, שהיו בסדר עם זה והיום יש לה בת זוג שסעדה אותה על מיטת חוליה ושני ילדים.  הוא התאהב בחבר שלו שלא הסכים לדבר איתו יותר אחרי שהוא סיפר לו, ואז הוא נהיה אקטיביסט ולכן היה צריך לספר להורים שלו. בהתחלה היה לאמא שלו קשה אבל היום היא ממש מקבלת, ואבא שלו, שממנו הוא פחד, קיבל אותו בלי בעיה.

ואני יושב שם באחורי הכיתה וחושב לעצמי, זהו? איפה הדרמה? הדמעות? חברים שמנתקים קשר. משפחה שלא יודעת, דודה שלא מפסיקה להציע שידוך. פיטורין, אנשים שמשתמשים בנטייה שלך כדי לפגוע בך. ואלו הסיפורים הקלים, שקרו לי, אני מדברים עם אנשים אחרים על הסיפורים שלהם והם גיבורים אחד אחד.

אז שטחתי את אכזבתי לאיתן, חבר גם כן הומוסקסואל. והוא אמר שאולי זו הייתה בעצם המטרה להראות שאין בעיה, שאפשר להמשיך הלאה, וזהו. אולי זה גם החלום שלי, בעצם.

החלטתי לספר לחברה שלי, אבל מאוד חששתי היא דתייה ומכירה אותי הרבה זמן עוד מתקופה אחרת בחיים. לא הצלחתי להגיד לה. הסתכלתי עליה מחפש את האומץ לדבר, התפתלתי בין המילים. היא הסתכלה עלי ואמרה, "בקיצור יש לך חבר או לא?"


אז החלום שלי הוא: שלבא בתור, אפילו לא יהיו דמעות ההקלה שעמדו בעיני. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תודה :)
ויום מצויין