חנוכה

תמצית החגים היהודיים - רצו להרוג אותנו, ניצחנו, בואו נאכל. (וודי אלן)

נר ראשון –

תמיד תופס אותך לא מוכן, רגע זה היום? אבל בלוח השנה רשום שזה מחר, אהה כי זה היום ומדליקים בערב, צריך לעשות משהו בנידון. למה אין התרעה על זה בפייסבוק. או בגוגל. האמת שהייתי צריך לנחש לפי כמות סירטוני היו-טוב שהעלו פתאום. במיוחד סירטונים של פרפר נחמד. אז הדלקנו מחוץ לשער של דירתנו השכורה כדת וכדין, ופתאום גיליתי שעל השער הזה אין מזוזה. צריך לבדוק את הנושא. נשארו סופגניות מאתמול, אבל לא אכלתי, הן כבר לא טריות.

נר שני –

הדלקת נרות במכללה, בכיתה שני דתיים, ואנו מתווכחים מי ידליק את הנר הראשון. אני ניצחתי, ולכן הוא הדליק את הנר. אני לא אוהב להוביל טקסים דתיים, יש פסק, שאסור לי. כמובן שהיו סופגניות, אני ניצחתי גם כאן, הפעם, בוויכוח עם עצמי, ולא אכלתי סופגנייה למרות שהיא הייתה טרייה.

לאחר מכן הדלקת נרות משפחתית אצל סבתא, היא עברה ניתוח וכולם התאספו אצלה בבית לתת קצת נחת. פה לא היו סופגניות בכלל. אבל היו דמי חנוכה. 

ובלילה הייתה מסיבה, שם התאחדו דתיים ולא דתיים דתל"שים ומסורתיים, רובם ככולם הומוסקסואלים. היתה הדלקת נרות והיה גם דבר תורה וכמובן שהיו סופגניות. היה יפה לראות את האחדות, כולם אכלו סופגניות. בעצם חוץ ממני.

נר שלישי –

ערב שבת איבדתי את הנרות שהבאתי במיוחד. נסעתי להורים לשבת, וארזתי נרות, כדי לצאת חובת כל הדעות. ואיבדתי אותם. לאחר משא ומתן על שווי הנרות, קניתי מהורי נרות שבת. ב"ה כל השבת לא היו סופגניות.

נר רביעי –

מוצאי שבת – איתן מתקשר אלי, תבוא להדליק אצלי נרות מתאספים כמה חברים. אז נסעתי עם נועם. פגשנו אנשים חדשים. למשל פגשתי משהי שהיא מפיצה של ספרים ישראליים בחו"ל זה היה ממש מעניין. היום היו סופגניות משהו הכין בבית, קטנות כאלה חמודות, עם מילואים שווים כאלה. טריים ישר מהמחבת. הדיפו ריח מדהים עם טעם נהדר. לפחות זה מה שהם אמרו, אני לא אכלתי.

נר חמישי –

אירועי פיסבוק הם דבר מעניין, אתה מקבל הזמנה, הרבה פעמים אתה אפילו לא שם לב שהוזמנת, ולמחרת חבר שלך שואל אז למה לא באת. ואתה צריך לנחש למה לא הגעת. הפעם דווקא שמתי לב שהוזמנתי לבית של חבר למסיבה בסגנון יווני, הקונספט היה מעניין וב"ה לא היו חייבים להגיע עם טוגה. אני באתי עם חולצה מיוון, לצאת ידי חובה.

לא היו סופגניות, אבל היו שם נשים. וזה היה מעניין שכמעט לא היה ערבוב ממש מסיבה ביתית צנועה נשים לחוד וגברים לחוד.

נר שישי –

ערב שקט... הייתי בדירה ולא, לא אכלתי סופגניות.

נר שביעי –

הזמנו לארוחת ערב אצלנו בדירה קצת חברים, עשרים בערך. בפועל הגיעו שישה עשר, כך שזו הייתה ארוחה משפחתית. הכנו קצת אוכל. וכשאני אומר קצת אוכל זה במונחים של ארוחה משפחתית יהודית קלאסית. צה"ל היה יכול להצטרף אלינו.

האמת שתכננתי תפריט ואז כשהיינו בנר ראשון של חנוכה אצל סבתא שמתי לב שאני תכננתי מבלי לשים לב את מה שאמא שלי תמיד מכינה לארוחה של חנוכה. והבנתי את עומק ההשפעה התת מודע שיש להורים שלנו עלינו. לפחות ברמת האוכל.

התייעצתי עם אימי,  אני חשבתי להכין שש לזניות. היא חשבה שזה קצת הרבה ואולי יספיקו ארבע. בפועל אכלו אחת. אבל הדיון התרחש לפני שהכנתי מרק, אנטיפסטי, חבר הכין לביבות. אני הוספתי שתי מנוח אחרונות. ולא היו סופגניות, היה ספינג' משהו הכין.

אכלנו, נהנו, אמרנו דבר תורה והתעלמנו מהדפיקות של השכן על הקיר בשמונה בערב.

נר שמיני –

אני בפגישה עם נועם, ומתקשר אלי כתב של עיתון לשמוע את דעתי על המהלכים האחרונים של הבית היהודי. וכל זה קורה באמצע בני ברק. והכתב לא חס, ושואל אותי על זוגיות. וחתונה. ומהלכים. ובחירות. ונועם לידי.

ולאחר מכן הלכנו לחפש בתל אביב סופגניות מיוחדות. לאחר שכל החג לא אכלנו סופגניות. חצינו רחובות. והסתכלנו במגדניות. לסיכום, צריך להוציא מחוץ לחוק סופגניות עם סוכריות קופצות, אני אדבר עם חברי בבית היהודי.

ובבוקר:

אבא ואמא קוראים את העיתון, מגיעים לכתבה (שלא ערוכה לטעמי) ואמא אומרת לאבא "אתה יודע שזה יכול להיות כתבה של הבן שלך, מעניין מה הוא עשה כבר השבוע. "