אני אדם מאמין רק ש..אין
לו במה זה נשמע לכם סותר אבל זה...לא.אני בעד דו-קיום רק שונא
ערבים זה נשמע לכם סותר אבל זה...לא.
אני אדם נורמטיבי שפועל
כסוליסט זה נשמע לכם סותר אבל זה...לא.
אני סובל מפיצול אישיות,
גם אני! גם אני! גם אני!
פלטפוס
אז
מי אני?
אני
נדב, הומו דתי. נעים להכיר,
לאחרונה
דיברתי עם ידידה דתיה מאוד, אפילו מאוד מאוד דתיה. הייתי מוסיף עוד מאוד אחד אבל אני
לא רוצה להדביק סטיגמות.
בקיצור
דיברנו בפתיחות וסיפרתי לה שאני אכן נמשך לגברים במקום נשים. לקח לה קצת זמן לעכל את
העניין. ואחרי דין ודברים היא אמרה שהיא לא מבינה מה זה להיות הומו דתי.
אמרתי
לה את המשפט הכי כואב והכי אמיתי שהיה לי בראש "להיות הומו דתי, זה בין השאר,
לחשוב בתפילת יום כיפור: טוב, מקסימום נמות השנה. "
כי
הרי אין פתרון להיות עם גבר אסור (כנראה) להיות עם אישה אי אפשר (תאמינו לי) ולהתאבד
גם לא (לא צריך הסבר) וגם לעזוב את הדת לא ממש בא לי, אז שהקב"ה יפתור את הבעיה.
בעצם
פעם אחת חשבתי לעזוב את הדת. הלכתי לחפש דירה. ודווקא מצאתי דירה נהדרת במחיר סביר
שזה די נדיר כאן בעיר הקודש. השותף שנשאר בדירה ערך לי ראיון מקיף ואף טרח להסביר את
חוקי הדירה הנאורים והפתוחים: שומרים שבת וכשרות, מותר להביא בנות לדירה, מותר להן
אפילו להישאר לישון, ואסור לעשן כמובן.
ברוח
הפתיחות, החלטתי להודיע שאומנם אני לא מעשן אבל אני לדירה אני לא כל כך אביא נשים.
אני נמשך לגברים וגם רבים מחברי גם כן. החיוך נמחק מעל פניו. "תקשיב," הוא
אמר, "מה יגידו עלי אם ידעו שבדירה איתי יש הומו? אתה לא תוכל לגור כאן."
ממש דירה להשכיר של המילניום החדש.
עצרתי
את הדמעות ואמרתי תודה ולא להתראות.
בדרך
הייתי כל כך מדוכא. אמרתי לעצמי אז למה לי כל העולם הדתי הזה. למה אני מקפיד על הכל,
אם זו התגובה שאני מקבל מהסביבה?
עצרתי
בתחנת האוטובוס והלוואי שהיה לי סיפור על קרן אור שנפלה עלי, על איזה מלאך שנתגלה אלי,
או לפחות שדון קטן. פשוט עצרתי ואמרתי לעצמי, בקול, שאני לא דתי בשביל אדם כזה או אחר.
הציצית אינה בשביל החברה והכיפה היא לא בשביל החבר'ה.
אז
כן, אני עדיין דתי. וכן אני עדיין נמשך לגברים. רק לגברים למקרה שתהייתם. כן, אני בטוח.
ולא לא הצלחתי להשתנות.
אני
לא מתנצל, קיבלתי את מי שאני, והחלטתי במה אני מאמין. אני מחפש את דרכי בעולם, כמו
כולם. ואני עוף מוזר לפעמים בקרב חברי ההומואים, ועוף ורוד בקרב חברי הסטרייטים.
אני
פשוט לא מוכן לוותר. על שבת, שלוש תפילות ביום ובעצם הכל. פעם גיסתי אמרה לי
"אני חושבת שיום אחד תהיה חילוני" כשראתה שפתחתי עיני עגל (זו חיה כשרה)
הסבירה את עצמה "פשוט יהיה לך הרבה יותר קל בחיים בתור חילוני" עניתי שאני
אוהב את הדת ואני לא מוכן לוותר עליה כל כך מהר.
ומצד
שני אני נמשך לגברים. הייתה תקופה שניסיתי לשנות את זה בעזרת טיפול, בעזרת תפילות.
עשיתי כל מה שיכלתי. והנני כאן ללא שינוי.
אז
איך משלבים בין השניים? אתם שואלים שאלה טובה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה :)
ויום מצויין