יום רביעי, 2 באוקטובר 2013

התלמיד

כשאתה מערב בין קבוצות שונות שאתה מכיר זה תמיד מוזר, אתה מרגיש שאתה צריך להכין אותם מראש.. אהה הם לא יודעים שאני שותה אלכוהול. ו.. כן אל תופתעו מהמבטא הבריטי שלי. (ג'ים גאפיגן)


האמת היא שידעתי שהיום הזה יגיע. לא יכולתי לצפות מתי היא יבוא. ואכן הוא התגנב מאחורי, וצעק לי באוזן "הפתעה" וגם ירק קצת תוך כדי.

הרקע לסיפור: שלהי חורף קר מאוד.
הנוכחים: אני ושני אנשים שמראיינים אותי לעבודה בתור מדריך של בני נוער.
התוצאה: התקבלתי.

הסיפור הזה קרה כמה פעמים במסגרות שונות, עם שינויים קלים בעיקר במזג האוויר. אבל הרעיון אותו רעיון, ואני בסוף הריאיון מוצא את עצמי עובד בתור מדריך של בני נוער.

ולרוב לא היתה בעיה עם זה, אך לאחר שהחלטתי להיות יותר פתוח בגישתי לחיים ההומוסקסואלים שלי. בהחלטה די ספונטנית, לאחר הרבה התלבטויות , החלטתי לצאת למסיבה. הגעתי למרכז העיר ירושלים ואז פתאום הבנתי משהו חשוב, אני בכלל לא יודע היכן המקום.

אך אין ייאוש בעולם כלל, ידעתי איפה האזור של המסיבה, הנחתי שאמצא אותה בסופו של דבר. התחלתי להסתובב באזור, ולפתע שמי נישא באוויר. "נדב! מה נשמע?" כן זה היה חניך שלי לשעבר מאחת המסגרות בה עבדתי. שוחחנו כמה דקות. והמשכתי ללכת. אמרתי המסיבה עוד רחוקה, אני מניח, ולכן הפגישה הזו לא משנה את התוכניות שלי.

הסתובבתי לראות אותו מתרחק, לוודא שהוא לא עוקב אחרי, התחלתי ללכת ונתקלתי במשהו "אוי סליחה" התנצלתי. "זה בסדר נדב" הרמתי את עייני ומולי עומד תלמיד אחר מתקופה אחרת וממקום עבודה אחר. גם איתו דיברתי כמה דקות. ולאחר מכן החלטתי לחזור הביתה.  הנחתי שזה פשוט לא היום הנכון.

מאז עברו הרבה מים בירדן. והמקווה הספיק להחליף בעלים עוד פעמים. והיום אני הולך מידי פעם למסיבות.
מאז גם ראיתי תלמיד שלי שהוא חבר של איתן בפייסבוק והבנתי שהוא הומוסקסואל. והיה לי גם תלמיד שיצא מהארון בפומבי. אני חושב שסיפרתי עליו. כשסיפרו לי שהוא גיי אמרתי "זה הגיוני" ואז אמרו לי שהוא כבר לא דתי ואמרתי "מה באמת?!"

ואמרו לי על עוד תלמיד שלי שבתהליכי יציאה מהארון. ויש כמה שחשבתי עליהם שהם גייז ועדין לא הוכחתי אחרת.

אבל כשהגעתי למסיבה במוצאי שבת, לא הייתי מוכן לזה שתלמיד שלי מלפני שמונה שנים יפנה אלי ויגיד. "נדב? זה אתה? מה נשמע?" זיהיתי אותו וכמובן ששמחתי לראות אותו. וגם את הבחורה שהגיעה איתו.
מה עושים במקרה כזה? האם הוא הגיע בטעות? האם הוא "משלנו"? ומצד שני לא הייית בטוח שהוא מבין מה אני עושה כאן. אז דיברנו כמה שיכלנו לדבר מעל המוזיקה מחרישת האוזניים. שלפי
הנחתי תגרום לדור שלם של אנשים שרק יגידו כל היום "אתה יכול לחזור על זה שוב?" 

סיפרתי לו על קבוצת השידוכים שלי. לגברים. ונשים. בנפרד. והוא אמר שאני יכול לצרף אותו ושנינו חייכנו. וגם הבחורה שאתו חייכה. היא נראתה יותר מפודחת לראות אותי מאשר אני אותה. אולי כי היא לא רצתה לעשות פדיחות לפני המדריך של חבר שלה.

ואז זה הכה בי! גם אני לא יכול לעשות פדיחות. בלי שטויות. ובלי ריקוד הרובוט, כי הוא כבר לא באופנה. עצרתי לחשוב, בלי ריקוד הרובוט אני אסתדר. אבל אני גם לא עושה שטויות בכל מקרה. אני לא מאלה שלוקחים את זה צעד רחוק מידי, אני פועל לפי הנורמה שאוכל למחרת לקום בבוקר ולהגיד אני בסדר.


נהנתי להמשיך לרקוד, הוא שאל אותי שאלה ואני אמרתי "מה, אתה יכול לחזור על זה שוב?" ולא אחר שהוא אמר לי שהוא לא שמע אותי. קבענו לשבת ביום אחר במקום אחר. יש משהו כיף בלפגוש אנשים מהעבר שלך ולדעת ששניכם באותו סירה. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תודה :)
ויום מצויין