תמונות מהאלבום

מישהו הראה לי תמונה ואמר, "זו תמונה שלי כשהייתי צעיר". כל תמונה שלך היא  תמונה שלך צעיר יותר."הנה תמונה שלי מבוגר יותר".וואו איפה קנית את המצלמה הזו?!(מיטש הדבורג(

תמונות קצרות מהשבועיים האחרונים:

מסיבת חנוכה נר אחרון: כל המשפחה המורחבת מסביב לשולחן. אני מקבל טקסט מנועם שהוא רוצה להיפגש לדבר על הפרידה בטרם עת שלנו. כל האיזון העדין הופר, אני מתכנס פנימה. כל המשפחה שמה לב.

עדין במסיבת חנוכה: דודה שלי מחליטה לתת דמי חנוכה רק לבני דודים שיש להם ילדים. "זה בשביל הילדים שלכם". אני מתעצבן.

איש לא שם לב.

סוף מסיבת חנוכה ליד הדלת מתכוננים לצאת: דוד שלי, צדיק אמתי, שאל אותי אם אני מכיר את השחקנית ששחקה באיזה סרט. אמרתי שאני לא מכיר. הוא בתגובה: "אהה, טוב שאתה לא מסתכל על נשים".

אמי, אחותי ואני צוחקים מאוד. אני שמח שסוף סוף מישהו רומם את רוחי.

אימא שלי שמה לב.

בית, חדר עבודה, מול המחשב: אני כותב טור על הפרידה מנועם. תוך כדי אני מקבל ממנו הודעה ומספר לו על הטור. אני מחניק דמעה.

אין מי שישים לב.

אולם שמחות, חתונה של שמחה: יש מסביבי הרבה בחורים שנראים טוב מאוד, אני מנסה לנחש מי מהם הומו. נמצאים איתי חברים מהעבודה. אני מנסה שלא לסובב את הראש יותר מדי כדי שחברי לעבודה לא ישימו לב.

הצלחתי, הם לא שמו לב.

לילה, חדר חשוך, מכורבל במיטה: נלחם בצורך להתקשר לנועם, צריך להזכיר לעצמי למה נפרדנו. אני נרדם. אין לי חלום.

בית, באמצע מקלחת: הגעתי למסקנה לכתוב תסריט לסרט על זוג הומואים והילד שלהם. החלטתי שסרט באורך שעה וחצי קצת גדול עלי כרגע אז קיצרתי את זה לסרט סטודנטים. לא הצלחתי להחליט אם העולל יהיה בן או בת, אז החלטתי תאומים. נזכרתי שאני לא יודע איך כותבים תסריט וירדתי מהרעיון.

נגמרו המים החמים.

בית , חדר עבודה, מול המחשב: החלטתי למחוק את עצמי מאתר היכרויות. אני לא חושב שאני אמצא שם מישהו שמתאים לי. עשיתי את זה מהר, כדי לא להתחרט. שמחתי שהצלחתי, הייתי מבולבל – איפה אמצא בן זוג עכשיו?

התכתבתי עם איתן והוא הבין ללבי.

תל אביב, אזור שינקין, דירה שלי אשתו לשעבר של חבר שלי (אל תשאלו): מפגש חברים מהלימודים. שני איתנים, שתי שמחות ואני. אני מגיע להחלטה לספר לשמחות על נטייתי. הם מקבלים את זה בלי להניד עפעף. אני שמח על זה.

ועל זה שהאיתנים יצאו מהארון שנה לפני.

תל אביב, אזור מרכז: החלטתי ללכת עם איתן לבר, אם אני כבר בתל אביב. עברנו לפני הכניסה 3 פעמים, בסוף החלטתי לא להיכנס. לא הרגשתי מוכן עדין.

איתן היה קצת מבואס, אבל אני הרגשתי שלם עם ההחלטה.

בית, חדר עבודה, מול המחשב: טור הפרידה מנועם פורסם. נועם מהעבר שולח לי הודעה בצ'ט "אהבתי את מה שכתבת". עד שהספקתי לענות הוא התנתק. זה גרם עוד יותר געגועים לנועם. הייתי צריך להזכיר לעצמי למה נפרדנו.

אין מי שישים לב.

יום שישי, טלפון להורים לברך אותם שבת שלום: מה חדש אצלכם? "יש לנו מפגש של תהל"ה השבוע". אני חש גאווה גדולה בהורים שלי. אני לא אומר את זה, אפילו לא מציע שאני אצטרף. רק אומר "איזה מגניב שיהיה בהצלחה".

יום שישי המשך שיחת הטלפון. מה חדש אצלך? "אין חדש, הכול כרגיל".