יום שישי, 14 בדצמבר 2012

שמרנות

כשבני זוג נפרדים הם תמיד משתמשים במשפטים מגוחכים. הם אומרים אני צריך ספייס, אבל הם לעולם לא מגדירים כמה. מה שמוזר שזה תמיד אותו גובה, אותו עומק, ואותו מקום שאתה תופס.)דילן מורן(


יש סוגת ספרים שמעולם לא ממש התחברתי אליו, אני קורא להם סוגת "חיוך ושנה חייך". בסוגה זו הסופרים מסבירים לך איך לשנות את החיים שלך בכמה צעדים פשוטים. לרוב, הצעד הראשון הוא לקנות את הספר שלהם, כך שלפחות מישהו אחד מרוויח מהסיפור.

ברוב הספרים הללו – שבאופן אירוני אני לא אוהב אבל דווקא מדי פעם בפעם, רק כדי להיזכר מחדש למה אני לא אוהב אותם אני מציץ בהם – מופעיה העצה הזאת: "אל תפחד לנסות כי מי שלא ינסה לעולם לא יצליח".

אני חושב על המשפט הזה כרגע.

השבוע נפרדתי מנועם.

ואף על פי שאני בסדר עם זה, קשה לי. ואף על פי שאני אמרתי לאנשים שאני בסדר גמור, אפילו בתוספת חיוך על הפנים, בפנים לא חייכתי.

מה שאומר, שתמיד כדאי לדאוג טיפה יותר ולתת לזה שיושב לימינכם הרגשה טובה יותר. גם מבלי להכיר אותו, אני מניח שהוא צריך את זה.

רגע, גם אני יכול לכתוב ספר כזה .

האם הקשר היה שווה את הכאב? אולי כדאי להתנתק מהכול להשקיע בעבודה ובדגים שלי, ולשכוח מאהבה?

אפילו קשה לרשום את המילה אהבה. אולי רק לשכוח מ-קשר.

לא מזמן נסעתי באוטובוס עם איתן. הייתה נסיעה מעניינת מאוד, דיברנו על הא ועל דא. יצא לי להכיר אדם יקר ומיוחד. איתן סיפר לי שהוא מעולם לא היה בזוגיות. דיברנו על זה, ושאלתיו למה. הוא הזכיר את הדברים של המרצה שהרצה לנו על עברית במפגש האחרון של כמוך: שמרנות.

המרצה, שהיה מעניין מאוד למי שאוהב את הנושא, דיבר על שינויים בשפה העברית וגם על המתנגדים לשינויים. הוא ניסה להסביר את הרציונל של המתנגדים לשינויים. והוא אמר משהו שהסכמתי אתו. הוא אמר שהדעות שלנו הן שונות אף על פי שהעובדות ידועות לשני הצדדים. והדבר שבסופו של דבר שגורם להחלטה כזו או אחרת היא השמרנות או הליברליות. שמרנות להמשיך את דרך החשיבה הקודמת שלך או ליברליות שלא להמשיך.

זה גם היה התירוץ של איתן. השמרנות. הוא גדל בחברה שזוגיות עם גבר הייתה אסורה, ולכן הוא ממשיך את אותו הקו.

הסתכלתי עליו, והוא נראה לי די שמח בחלקו. חייו מלאים ויש לו חברים. והכי חשוב לעניינו – הוא מעולם לא חווה את הכאב של הפרידה.

אז מה עדיף?

בסופו של דבר חשבתי על דבר שלמדתי מנועם. נועם סיפר לי שעל אף הפרידה הקודמת שלו, שהייתה כואבת, הוא עדין מאמין באהבה. הערצתי אותו על זה. אני זוכר ששאלתי את עצמי אם אני ראוי לו. אבל גם שאלתי את עצמי אם זה באמת שווה את זה.

כשנכנסתי לקשר עם נועם הבנתי. זה שווה את זה. ההרגשה הנפלאה של שני הצדדים שיודעים שהם חלק משלם היא הרגשה מדהימה. ועמוק בלב אני יודע שכשאני אמצא סוף סוף את האיש שלי אני אהיה מאושר, ואני גם אבין שזה היה שווה את המסע. מכל קשר שהיה לי התפתחתי ולמדתי. מהקשר הראשון שלי למדתי שאפשר להיות בקשר עם גבר, ומהשני למדתי שגם אפשר לאהוב אותו.

אני קורא את הטור שוב, ושואל את עצמי מה ההבדל בין העצה שעולה מדבריי ובין סוגת ספרֵי "חייך ושנה חייך".

אז דבר ראשון העצה שלי לא עלתה לכם כלום.

דבר שני אני לא מבטיח לכם אושר. אני פורש לפניכם את התקווה שלי, לעצמי. ראיתי אנשים שלא צלחה דרכם ביחד, ולהם אני שולח חיבוק וירטואלי חם אוהב ומבין. אבל ראיתי גם זוגות שזה מצליח להם ואני מקווה להיות מהאחרונים.


ובינתיים אני מחייך. איפה שהוא קראתי שזה יכול לשנות לי את החיים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תודה :)
ויום מצויין